אוקראינה 2026: יום חדש יעלה 2.0
- Avia Aharoni
- 13 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
השיר של אוקראינה השנה אולי נשמע כמו בלדה איטית ופשוטה, אבל מאחורי Ridnym מסתתר מסע לתקווה שנפתח לאט… עד שהוא מתפוצץ לרגע אחד ששווה את הכול ובאופן מרגיע זו לא השלפוחית. טור חדש של משתינה עליהם בקשת בודק אם זו בלדה שאמורה להצליח בגדול או להתרסק.
בניגוד לשנה שעברה עם ציפרבלאט שצחקו על כולם כל הדרך למקום ראשון בסמי, הפעם אני יכולה להבין למה הפאנדום פחות התלהב מהשיר האוקראיני והעדיף למחזר עם ג'רי הייל או קטרינה מ-GoA עם פרויקט הסולו שלה. השיר, שנבחר בהפתעה ובקונצנזוס מוחלט בשופטים ובקהל המקומי, נקרא Ridnym ("ליקרים ביותר") והמבצעת שלו מגדירה את עצמה כ"סטוריטלר מודרנית": ללקה. התחושה שלי היא שאנחנו שוב נזכה לתהליך שבו הרוב משתעממים משמיעה ראשונית ובשבוע האירוויזיון הכל יתהפך, כי למרות שלשיר הזה יש כמה וכמה מגרעות, אני עדיין מאמינה שיש לו פוטנציאל גדול.
הרעיון המתעתע הוא שאפילו לא מדובר בשיר, אלא מסע שנבנה בהדרגתיות ובאיטיות. המילים של השיר מדברות על תקווה והמסע הכואב והמדמם שנדרש לעשות בשביל להגיע לתקווה המיוחלת. בהתחלה יש שירה שקטה עם נבל שמתנגן ברקע, התזמורת הולכת ומתגברת ואז מתקבלת תפנית בכיוון שהשיר הולך אליו, אבל היא עדיין לא דרמטית מדי כדי שנגיד וואו או נרים גבה, כי הפזמון השקט והנוגה עדיין מלווה את כל התפניות ויוצר כל פעם מחדש אנטיקליימקס (כנראה מטאפורה שהתפניות הן בעצם הכאב והפחד והפזמון האופטימי מסמל את התקווה, כאילו יש מאבק בינהם). השיא האמיתי מגיע לקראת הסוף, כשללקה התחילה להגיע עם הקול לגבהים חדשים עד ל-High note שמעצים אותה עד המקסימום. אין כאן בשורה חדשה לגבי זה, היו הרבה לפניה שניסו בהופעה שלהן להגיע לאותו תו גבוה שיכול לשבור כוסות יין. פורצת הדרך היא כמובן יוסטינה (בגרסה הצעירה) שלה מ-1995. אחר כך הגיעו עוד כמה וכמובן עדן אלנה מ-2021 שהתו הגבוה עשה את הריוומאפ. אבל בניגוד לכל אלו שציינתי, התו הגבוה אצל ללקה מתחיל חלש מאד ומתגבר ככל שהדרמה המוזיקלית ברקע עולה, מה שמעצים יותר את הבלדה והוא לא שם רק בשביל להפגין יכולות, כי הנה השורה האחרונה שהיא שרה: "אנחנו נראה את העצים גדלים אפילו יותר גבוה". כלומר, שום דבר פה לא רנדומלי או מקרי, המילים, הלחן, העיבוד המוזיקלי העשיר והביצוע הקולי יוצרים ביחד סיפור. זאת הגדולה בשיר הזה וזו דוגמא מצוינת לאופן שבו אפשר לקחת שיר על תקווה בלי להפוך אותו לקלישאתי או נוסחתי.
העיבוד הלא שגרתי וה-לא נוסחתי יוצר בעיה מסוימת כשמדובר בבמת אירוויזיון. איך מזקקים סיפור כזה ל-3 דקות בהם צריך לעניין את הקהל בכל זמן נתון? ריבוי האנטיקליימקס שיש בשיר הוא לא הדבר היחיד שיכול להסביר למה הפאנדום פחות התלהב: אצל אוקראינה נוצרה אנומליה, דווקא שירים שמשלבים ברובם אנגלית פחות נגישים לפאנדום משירים באוקראינית. קחו לדוגמא את Time הנהדר מ-2017 או מלובין שנה לאחר מכן, שהגיעו למקומות די מעפנים בגמר (גם טבורצ'י מ-2023 היו יכולים להגיע למצב הזה אם לא היו מייצגים שנה אחרי המלחמה). אני חלילה לא רוצה לצייר סטריאוטיפ אבל הגיע הזמן לומר זאת ביושר: לאוקראינים באירוויזיון יש מבטא רע באנגלית. כלומר, אנגלית הם יודעים לדבר. לא ברמת מילון אוקספורד אבל גם לא ברמת סמוטריץ' "סבא מאחר". העניין הוא פשוט המבטא. אפשר לעבוד על זה, לא צריך להיות דובר שפת אם, פשוט לקחת כמה שיעורים וכמה מתיחות פה מול מראה. עצם המבטא באנגלית, אחרי ששמענו שירים כל כך יפים באוקראינית באירוויזיון, גורם לאיזשהו ריחוק וניכור. יש אנומליה אפילו יותר מעניינת שמאד מזכירה את המצב שלנו: אוקראינים כל כך גאים במדינה שלהם ומי שמעז להגיד ש-קרים היא לא אוקראינה הוא מו-קצע. איך עוברת להם מחשבה לשלוח שיר באנגלית לאירוויזיון עם שילוב מוזר באוקראינית שמדבר בעקיפין על צמיחה מחדש של העם? אולי גם הם חושבים שאירופאים צריכים להבין את הסיפור שלהם ואנגלית משרתת את המטרה.
יבואו ויגידו "לא אכפת לי אם זה אוקראינית או אנגלית, השיר עדיין משעמם טיכו". זאת תגובה ראשונית שיש לבלדות כמעט תמיד, במיוחד בלדות שמתפתחות יותר מדי לאט כמו השיר של ללקה. בשביל לקבל את האימפקט האמיתי שהשיר הזה צריך, ההופעה צריכה להיות לא רק מה שאוקראינה יודעת לעשות מצוין, אלא שגם היא תהיה"מיצג אימרסיבי". במובנים של היום- פחות ופחות אנשים יעדיפו ללכת למוזיאון גנרי בבירה של עיר אירופאית רק כדי לראות יצירות של ואן גוך, פול גוגן או יאיו קוסמה. במקום זה, מעדיפים להגיע למרחב חווייתי, כלומר ציור סטטי שפתאום מתעורר לחיים ורצוי עם טכנולוגיית AI. השיר הזה, בגלל שהמטרה שלו היא לספר סיפור, חייב לייצר חוויה אימרסיבית כדי שנוכל להכיל אותו, כי הסיכוי שמשהו יתאהב בו משמיעה באודיו בלבד הוא מאד נמוך, בעיקר כי הוא דורש סבלנות שלרובנו אין. אני חושבת שיש לו פוטנציאל, כי הוא מתפתח בצורה מסקרנת, אבל ברגע ששיר נכנס לקטגוריית "חייבים לראות את ההופעה בשביל להבין" - אפשר להיכשל בענק או להצליח בגדול.
מדד השתן: ברל'ה צא החוצה
תגובות