איטליה 2025: יומני הערפד (סאגת דמדומים)

כשדלת אחת נסגרת, דלת שנייה נפתחת, הכל לטובה ועוד קלישאות של הזדמנות שנייה. השיר של איטליה לאירוויזיון רק היום נבחר רשמית, הודות לסאגה שלפעמים מתרחשת בסן רמו. טור חדש של משתינה עליהם בקשת והפעם - נצנצים וגליטר לזמר שגלאם רוק אצלו בנשמה והשיר שלו דווקא לא רע בכלל.

צריך להגיד ביושר, פסטיבל סן רמו השנה היה פושר ודל במבחר השירים הבולטים. זה אחרי שנה שעברה, שהייתה כל כך מוצלחת שלדעתי היא תיזכר לדורות: אנליסה, מחמוד, נומי, דה קולורס, אנג'לינה מנגו כמובן וגם שירים נוספים שהצליחו לבלוט ולהיזכר לטובה. מכל המבחר הזה, אפילו הרכבתי פלייליסט נפרד באפל מיוזיק שכולו מוקדש למדינת המגף. כמו כל להיט טוב וכמו כל שנה מוצלחת, קשה להתעלות. הרף שהוצב היה גבוה מדי והציפיות היו בשמיים. השירים השנה נעו בסקאלה מאד צרה של בלדות איטלקיות משמימות ואולי טיפה פופ כדי לגוון. הבלדה הבולטת והכי טובה מבינהן הייתה של ג'ורג'יה, כבר כתבתי על זה כאן ובכל מקרה רוצה להתמרמר על השערורייה הזאת שלא רק שלא זכתה, אלא גם לא נכנסה לטופ 5!! זאת ועוד - כל המבצעים בטופ 5 הם גברים. זה עד כדי כך לא מגוון, גם השירים עצמם פחות או יותר נשמעו אותו דבר, מרגשים יותר מרגשים פחות..

בעקרון נסכם את הסאגה כך, יונית: בסוף הלילה המתיש של גמר סן רמו, נבחר ברוב קולות Olly שביצע את השיר Balorda nostalgia. מדובר בלא יותר מעוד בלדה של גבר חתיך, קצת פחות זכיר ממרקו מנגוני, עם שיר שלא ממריא לשום מקום וחוץ מאיטלקית, הוא גנרי להחריד "אבל זה בסדר כי לפחות הוא חתיך". הדבר הטוב שהייתי יכולה להגיד עליו זה שהוא טוב ביחס לרוב השירים האחרים שנבחרו באירוויזיון ההזוי הזה. כבר השלמתי עם הבחירה והמשכתי הלאה בחיי, אלא שליודעי דבר: סן רמו הוא לא אירוויזיון, כלומר מי שזוכה בפסטיבל לא בהכרח ייצג את איטליה באירוויזיון ויש לו את הבחירה להחליט אם הוא זורם או שלא בא לו. כבר היו מקרים בודדים כאלו בעבר. לרוב בשנות ה-60 וה-70, אבל גם בשנת 2016. הדעה הרווחת היא שאם משהו לא רוצה אז ההחלטה עוברת למי שהגיע למקום השני, אבל עד השנה הזו, לא היה נוהל כזה ובתיאוריה איטליה הייתה יכולה לבחור

משהו מהמקום האחרון.. דווקא השנה, הם עיגנו בנוהל את מה שההיגיון אומר ובצדק.

איזה מזל היה ל-Lucio Corsi שהגיע למקום השני. עוד לפני שאולי בכלל סירב, הוא הצהיר שאם תהיה לו את זכות הבחירה, הוא ישמח לנסוע במקומו. כמובן שעד שאולי החליט לסרב, צדדים אפלים מהעבר החלו לצוץ לפני השטח, כמו התבטאויות הומופוביות לפני 5 שנים וכו'. כנראה שזו הייתה עבודת חיטוט של אוהדי ג'ורג'יה / אלודי / פרנצ'סקו גבאני / אריקה ויקמן / הרה ביורק, אבל גם אם לא הייתה את הפרשייה הזאת, תמיד קיבלתי את הרושם שאירוויזיון הוא לא בראש מעייניו של אולי וכנראה עשה טובה שבכלל הופיע. זה בסדר שזכותו לסרב לייצג את המדינה שלו באירוויזיון מכל סיבה שהיא (חוץ משנאת ישראל), אבל גם שיר בינוני מינוס וגם נראה שבכלל לא אכפת לו מהתחרות הזאת. אז יאללה סלמאת, ברוך שפטרנו. תן לאנשים שבאמת רוצים את ההזדמנות ותמשיך בסיבוב הופעות של שירים משמימים ומעריצים חרמנים.

הנה הרגע שהתכנסנו אליו היום: האם השיר החדש של איטליה Volevo essere un duro הוא הבחירה הנכונה? ביחס לשיר הקודם של אולי, ברור שכן! ביחס לשירים האחרים של איטליה באירוויזיון, חצי קלאץ'. מדובר בזמר שלמעשה כתבו עליו את סדרת הסרטים דמדומים, כי הוא פאקינג נראה כמו ערפד. מה שנקרא, מבוסס על סיפור אמיתי. הערפד הנוגה מנגן על פסנתר בלדת מיד טמפו, שעל פניו נשמעת גם היא די גנרית, אבל בניגוד לשיר הקודם, כאן יש סגנון ייחודי ששואב המון השראה מגלאם רוק ואמנים כמו קווין, דיוויד בואי וכו'. הפזמון הרבה יותר חביב ונחמד, ברייק הגיטרות בגשר מהמם, הפסנתר במקום. גם הנראות שלו קורצת יותר למה שראינו אצל האמנים הגדולים מאשר עוד סתם קריאה נואשת לצומי כמו נמו. הוא לקח את הגלאם רוק האגדי ושילב אותו בבלדה איטלקית, וזה כל הקסם בעצם. ובכל זאת, התרגלתי כבר לקבל שירים הרבה יותר טובים מאיטליה וכנראה בגלל זה אני חושבת שהוא חביב אבל לא מספיק. שוב פעם ה"ליד" וה"כמעט" שאנחנו מקבלים באירוויזיון הזה לא פעם ולא פעמיים. 20 שירים כבר עברו ועדיין לא מצאתי את האחד. יאללה נמשיך לחפש, לא להתייאש.

מדד השתן: דם אמיתי