חצי גמר ראשון - סיכום

איזה יום שמח, יום של הפתעות? תלוי למי. הפורטוגזים בוודאי מאושרים עד הגג, הקפריסאים בדכאון, הבלגים, שבמחזור תמידי, עצבניים וסן מרינו?... פשוט סן מרינו. טור חדש ובהול על כל מה שקרה בחצי הגמר הראשון ועל שבירת השיא החיובית שלי לתחזית!

ברוכים הבאים לשוויץ. ארץ הנופים המושלגים, פונדו הגבינות, בירת הלואקר זה טעים לואקר זה מדהים, צלילי המוזיקה, שניצל וינ.. שיט שוב פעם התבלבלתי בין שוויץ לאוסטריה. הבלבול אינו מקרי, כי מהאירוח הזה התבהרה לי הזהות של שוויץ: אין לה זהות. היא פשוט לא מקורית, הכל זה שעתוקים וגניבות ממדינות שכנות והרי האלפים שעומדים לרשותה. לכן, זה לא מפתיע שבסיקור הזה נראה הרבה אלמנטים דומים באינטרבל, עוד נגיע לזה.

מופע הפתיחה היה סביר וסיפק את מה ששוויץ מסוגלת לו: גרסה דרמטית של שירת יודל, תלבושות מסורתיות והכלי המוזר והארוך שראיתם על הבמה שנראה כמו דיג': קרן האלפים. בעיקר המופע הזה חשף איך נראית הבמה במלואה: גדולה עם קאט ווק מרשים ומסגרת שממש לא מתאימה לקהל באולם, אלא מצטלמת טוב בטלוויזיה (ואפילו טוב מאד). במה גדולה וסולידית שמאד מתאימה למה ששבדיה הייתה עושה. הכיתובים הגרפיים על מקומות שונים על הבמה מאד אסתטיים ונעימים לעין ונראה שלמדינות היה הרבה מרחב במה לנצל. נגיע למי הצליח למצות את האפשרויות שעמדו בפניו ומי התעצל (ספוילר: אזרבייג'ן).

המנחות הייזל וגרייטל, תמי ותמי: שם הקוד הוא לקוניות. לבוש זרחני וסביר ובעיקר מפתחות תסמינים של "תסמונת האדם הנוקשה" (סליחה סלין כפרה, הומור שחור). למנחות היה הרבה קלאס אבל הן מאד עומדות במקום, אין דינמיקה מעניינת לא אחת עם השנייה ולא עם יתר המשתתפים. בעיקר נראה שהן לא משתחררות מספיק, שומרות שהכל יהיה מכובד ומאופק עם טיפה צנוניות בפנים. ברגעים שהן כן מרשות לעצמן להשתחרר, זה מתבטא בהומור יבשושי ולעיתים קרינג' כי לא הצליחו למצוא משהו יותר פרובוקטיבי מלעשות צורות מוזרות בלשון בגרין רום. אם הסמי השני הולך להיות מיני וחושני, הסמי הראשון הוא משחק מקדים מאד מאד מאדדדד גרוע. כבר היה עדיף את הקרינג' של מילקשייק מן על פני לשון בצורות.

הגלויות - תודה לאל וסידורל, חזרנו למוטב! לא עוד פוטושופ של ילד בן 5, לא עוד אמנים משוגרים לבוקסות מלאכותיות, לא עוד מצטלמים בבית עם הניידים כאילו לא עברנו את הקורונה ממזמן. יש צילומים מרשימים של מקומות בשוויץ שהאמנים מבקרים בהם והגלויות בהתחלה אשכרה נראות כמו גלויות. היה אפשר להכין מזה תמה יותר יצירתית (כמו ב-2014 או 2019) אבל נסתפק בזה, מדובר בהתקדמות משמעותית מזה 4 שנים. המעברון במסגרת על הבמה לפני כל מדינה גם הוא אסתטי ומרשים מאד.

שיטת הכרזת העולות לגמר - גם היא השתנתה אבל לא בטוח שלטובה. אם עד עכשיו הכריזו בסדר רנדומלי על כל מדינה שעולה לגמר, בסך הכל 10, הפעם החליטו בכל פעם לפצל את המסך ל-3 מדינות מהגרין רום ולהכריז על אחת מהן שתעלה לגמר. ככה סבב אחד בכל פעם, עד שמכריזים על המדינה העשירית שעולה ואז, כמו שאנחנו מכירים - פשוט מכריזים. אני שניה שמה בצד את התקדים לאופי תכנית הריאליטי שהתחרות מתחילה לגבש, הביצוע פשוט מבולגן ומסורבל בעין. נכון, יש רגעים מותחים בהם 3 מדינות שלאף אחת לא היה סיכוי לעלות לגמר ומבינים שאחת מהן בכל זאת תעלה, אבל היו גם רגעים צפויים בהן אסטוניה הופיעה במסך המפוצל כבר בפעם השלישית אז.... זה היה די ברור שיכריזו עליה (כי כל מדינה יכולה להופיע במסך המפוצל עד 3 פעמים לשם ההגינות). בכל מקרה, לא היה שום דבר רע בשיטה הקודמת והשינוי היה מאד מיותר. חצי נחמה - הוא פחות אכזרי ממה שחשבנו.

מופעי אינטרבל - זוכרים בהתחלה שדיברנו על חוסר מקוריות? מופע האינטרבל "Made in Switzerland" הוא השראה עד העתקה לקונית וגרועה מההומור העצמי של שבדיה בשנה שעברה. המילים של השיר גם הן סובלות מנוקשות, כלומר הבנו ששוויץ היא בירת ה-LSD והמוזלי, אבל ויכוח מאד מכעיס התעורר בקרב האנשים שצפיתי איתם הערב ששוויץ המציאה את האינטרנט והדמוקרטיה??? אי שם ביוון, מתארגנת הפגנה שתתעלה על הפרו פלסטינים בגמר ולא רוצה לדעת איך זה יסתיים. בכל מקרה, מה שהיה בעיקר חסר ולא Made in Switzerland זאת שנינות. התכונה הזו מיוצרת אצל פטרה בשבדיה ומופע האינטרבל הבלתי נשכח בשנה שעברה. לא במקרה היא הגיחה בהופעת אורח באינטרבל. כי אין משהו שיכול להציל את השממון בואכה חינוכית 23, מאשר ייבוא מוצלח משבדיה.

בשורה התחתונה, המופע הרגיש כאילו צוות קריאייטיב העלה את הרעיונות הראשונים שעלו לו לראש למה עושים בהופעת אינטרבל, או במקרה הגרוע יותר - כתב פרומפט מפורט בצ'אט GPT. הביצוע מרגיש כמו נאמבר בתכנית חינוכית של רשות השידור. המנחה הבלונדה הקריפה עם המבטים ולא היה בזה שום דבר שנון או מצחיק, פשוט מוזר. רוב הבדיחות שהיו אמורות להיות במילות שיר לא נחתו כמו שצריך, אלא התרסקו בהרים.

מופע אינטרבל שני - מחווה לסלין דיון. או שמא נקרא לזה בשמו: הפיאסקו. קודם כל, מבינים שבאופן סופי לא נראה את סלין מופיעה, שזה מובן לחלוטין. אפילו באולימפיאדה, היו צריכים להסוות הרבה דברים כדי שהיא תופיע כמו שצריך. במקום זאת, קיבלנו ממנה ברכה מצולמת ומרגשת. אלא ששוויץ, במקום לבוא ולברך חזרה, יצאה מקללת. קאבר דכאוני לשיר המנצח של אירוויזיון 1988 מפי פליטי אירוויזיון רנדומליים משנה שעברה: סילבסטר חגורה, מרינה סטי, ג'רי הייל ויולנדה. שוב, אנחנו חוזרים לאופי תכנית הריאליטי שהתחרות מגבשת לעצמה: הופעות אורח ספיישל אול-סטארס בהישרדות. כי מה היה רע לקחת מוזיקאים שוויצרים מקומיים או אמני עבר שבאמת צברו קצת יותר ניסיון מלהירדם לדקה במסיבת עיתונאים או לשים לק של דגל פלסטין. החלטה תמוהה מאד שעושה עוול לחותם שסלין השאירה על האירוויזיון. אפילו לא רציתי אמנים מאירוויזיון שנה שעברה שהגיעו למקומות גבוהים יותר בגמר, למרות שאם כבר לעשות את זה - היה יותר הגיוני. זה הרגיש כמו פרק גמר עלוב של הכוכב הבא כשהפיינליסטים עושים קאבר להללויה בפעם המיליון.

ועכשיו למה שכולנו התכנסנו אליו: ההופעות של המדינות. מי הצטיינה, מי פישלה והאם התחזית הפרועה שלי השתלמה בסוף.

איסלנד:

הופעה סולידית כמו בקדם, שפותחת את האירוויזיון בשעה שהילדים עדיין ערים ומשחקים מיינקראפט במקביל. אני כמובן לא מחובבי השיר, אבל יכולה להבין למה בסוף עלה לגמר. ג'דוורד לדלפונות שמופיעים במערכה ראשונה יזכו להצבעות במערכה השנייה. לחתונת השנה יש וייב חזק של ילדים היפראקטיביים, כולל הופעת בכורה של העיניים האמיתיות של התאומים, עם הורדת משקפי השמש (ספוילר: נראים חנג'ים למות). בעיקר, ההופעה לא נועדה להיות שאפתנית, אלא שכונתית. בסופו של דבר, זה מה שסוחף את הקהל בעיקר הצעיר. האלמנטים של הלגו והמיינקראפט על מסכי הלד גם הם סייעו לילדים המנוזלים להציע בהמוניהם, בעיקר לילדים מהשכנות נורבגיה ושבדיה.

פולין:

דוגמא מצוינת להופעה וביצוע שמחפים על שיר צעקני וחופר. מהבחינה הזו - פולין היא המצטיינת בסוגה. יוסטינה כבר הוכיחה את עצמה בקדם והיא באה לעשות את זה שוב גם על הבמה הגדולה. באופן כללי, אפשר לאבחן בצורה די ברורה מי כבר מגיעה עם ניסיון בימתי מהבית ומי בוסרית. גם בזה ניגע בהמשך. ההופעה, מושקעת ככל שתהיה, תלויה במידה רבה בביצוע קולי. גם בזה נדון כשנגיע לקפריסין, אבל המציאות בשטח היא שיוסטינה נראית מהמם ופצצה ושרה את התו היחיד בכל השיר בצורה פנומנלית!!!! גם כשהיא הייתה צריכה לזוז, לרקוד ולהתעופף באוויר עם דרקון. המכלול של ביצוע ווקאלי ללא רבב, הופעה מחשמלת ולבוש מטריף חיפה על שיר בינוני ומטה הרבה יותר מכל מדינה בחצי הזה. וזו הסיבה שפולין עלתה לגמר, אפילו משיבוצת שיר 2 המקוללת.

סלובניה:

שימו לב למה שכתבתי לפני יותר מחודשיים כשהשיר הסלובני יצא: "השיר של סלובניה זקוק באופן בהול לבימוי שמספר סיפור. זה יכול להיות במה עליה תמונות מתקופות שונות בחיים של Klemen שמשול ל"חיים שלמים שחולפים על פניו", אישה או גבר שהוא נפגש איתם על הבמה ומייצר אינטראקציה". החיה בסרט שבי חשבה שקלמן נכנס לכאן, עשה גוגל טרנסלייט רשם הערות ויישם. הבמה של סלובניה שודרגה בדיוק בנקודות שדיברתי עליהם ומספרות את הסיפור של אשתו: תמונות רצות על המסך של רגעים משפחתיים שמתכתבות מושלם עם המילים והאינטראקציה על הבמה? אשתו בכבודה ובעצמה, שכבר החלימה מסרטן, מצטרפת לבמה וחותמים את השיר במבט רומנטי ונשיקה. עכשיו הבנתם מה עושה את ההבדל? שיר שמספר סיפור חייב בימוי שמספר סיפור. למה סלובניה בכל זאת לא עלתה לגמר? כי מבחינתי זה היה Too little too late. כלומר, השיר עצמו עדיין נותר משעמם מוזיקלית והקטע הלא קשור שהוא מתהפך עדיין קיים. הרגע המרגש וסוחט הדמעות הגיע בשלב מאוחר מדי. הייתה תחושה חזקה שזה כמו ליטא 2018, יעלה לגמר ויתברג בטופ 10 אבל לצערי השיר של ליטא היה קצת יותר מרגש, בעיקר בגלל הזמרת. קלמן, הוא סוג של קומיקאי עצוב, בואכה רובין וויליאמס, אבל הפרסונה שלו על הבמה לא הדהדה מספיק רגש בעיני. בכל מקרה, אני די בטוחה שסלובניה סיימה מקום 11, כי זה באמת היה מרשים ומרגש.

אסטוניה:

הופעה כמו בקדם, אבל עם שדרוג שהפך אותה לקצת יותר מצחיקה: התוספת של המעריצה המטורפת שנבלמת על ידי מעריצים. זה היה די חכם לשמור את הקלף הזה להופעות החיות, כי זה נתן נפח לשיר בדיחה שמבוצע בצורה לא כזאת מצחיקה. טומי קאש כמובן מזייף כהרגלו, אבל הקהל פחות רגיש לזה בגלל שנרשמה התלהבות גדולה מהשיר המטופש, גם מהאנשים שצפיתי איתם. הקהל הולך להצביע לבדיחה הזו בהמוניו, בעוד השופטים ישחטו ללא רחמים. לכן, עומדת בדעתי שאסטוניה תסיים קצת מחוץ לטופ 10, ואולי אפילו מקום 10 עגול. עלתה לגמר בקלות.

ספרד:

ריוואמפ סתמי כמובן שיקבל הופעה סתמית. מלודי, לבושה בדיוק כמו בגיל שחשבנו שהיא, אבל נשים את זה בצד, הלבוש בעיקר היה כסוף וגנרי (אולי חוץ מהשמלה השחורה והכובע בהתחלה). ווקאלית, היא הייתה בסדר גמור אבל כל ההופעה הזו הייתה פשוט נטולת נשמה וחן. הכל היה מסונתז, מתועש עם כוריאוגרפיה שעברה לי ליד העין וכמובן מפל הזהב הגנרי בסוף. מתנצלת, אני לא סובלת את הריוואמפ וההופעה לא עשתה איתו חסד בכלל, זה היה ממש סתמי וצועק מקום אחרון בגמר. ספרדים, אתם מסוגלים ליותר טראש מהנה. זה לא היה טראש ולא מהנה. הלאה.

אוקראינה:

האכזבה הגדולה של החצי הראשון ואולי של תחילת העשור. יש פה מחדל ענק בעיני. איפה האוקראיניזציה שמבטיחים לנו כל שנה? איפה ההפתעה הבימתית? איפה הבמאים שידעו להרים נאמבר במלאכת מחשבת? זה היה פיאסקו של אסתטיות. קודם כל, הסולן לבוש מחריד עם חליפה ורודה ושיער בלונד שנראה מחומצן. גם ככה הוא לבן חיוור קספר, למה הבלונד ולמה הורוד שמבליטים את החיוורות? הלאה, השילוב של הצבעים על הבמה והפילטר של המצלמה שמדמה תקופת גלאם רוק של שנות ה-70, עובד בקושי, יומרני ומתאמץ. רואים שהסולן מתקשה ומתאמץ ווקאלית בעיקר בפזמון כשהוא שר באנגלית במבטא רצוץ של אוקראינית. הדבר היחיד שאיכשהו מציל את ההופעה הזאת היו דווקא זמרות הליווי והפנס הקטן שליווה את כולם בבמה עד השוט האחרון שהיה יפה מאד. אבל עד שמגיעים לשם, כבר יצאה הנשמה מהעצבים. בשלב הזה, החשש שאוקראינה לראשונה לא תעלה לגמר התגבר משמעותית. למעשה, עד השנייה האחרונה של הכרזת העולות היה ספק גדול לגבי אוקראינה. לא פלא שהסולן נראה עצבני ומתוח כי הוא כבר התכונן להיות ה"אנה ברגנדל" של האוקראינים. בושה גדולה להיות זה ששבר את רצף ההעפלות לגמר של אוקראינה מאז 20 שנה. למזלנו, זה לא קרה ובסוף הקריאו את אוקראינה אחרונה. יותר מזל משכל? בהחלט. אבל בעיקר: יותר טלווט משופטים. חד חלק אם שופטים היו מצביעים בחצאי הגמר - אוקראינה לא הייתה עולה.

שבדיה:

הופעה בדיוק כמו בקדם כמובן, רק הנקניקיה הייתה גדולה יותר כיאה לנושא השנתי של האירוטיזיון. הנקניקייה הגדולה הייתה הדבר הכי מיני בחצי גמר מוריד הזקפות הזה. אין כל כך מה להגיד בשלב הזה חוץ מעולה לגמר בקלות.

פורטוגל:

ההפתעה של החצי הראשון כשעלתה לגמר. הלם הלם הלם. בו זמנית נפל לי האסימון: פורטוגל מצליחה בהצבעות טלווט בחצי גמר בצורה תמוהה ומוזרה. ב-2023 זה היה עם הקברט של מימיקט, ב-2024 זה היה עם הבלדה של יולנדה והפעם פורטוגל עשתה את זה שוב, עם הסטלה של נאפה. איך שיר כזה לא תחרותי הצליח להתברג לגמר?? הנתונים אומרים שזה בעיקר מהאוכלוסייה הפורטוגזית שחיה בשוויץ וספרד. אפשר להגיד שיש כאן דיאספורה חדשה שאנחנו מתוודעים אליה רק בשנים האחרונות? אם היינו אומרים דיאספורה פולנית או אוקראינית, אז הנה יש גם פורטוגזית. רשמתי לפניי לבאות. שלא יהיה ספק, אין לי בעיה עם השיר עצמו. הוא מאד צ'יל וחמודי, הקול של הסולן מזכיר את סלבדוש. אבל ההופעה הייתה די משעממת... בכל מקרה לא הופתעתי לרעה, זה פשוט היה מאד לא צפוי. אני מאמינה שנזכה גם לתרחיש דומה בגמר: יותר נקודות שופטים מקהל. שגם זה תמוה כשלעצמו. צריך עוד לפענח את דפוס ההצבעה לפורטוגל...

נורבגיה:

כאמור, מדובר בשיר בית חרושת שיש לו חן וקהל מיינסטרימי, אבל הביצוע היה מאד חלש. קייל הילדון נפטר מגלגלי העזר של הופעת הקדם ומהשלבים במסלול הבאולינג, וצריך להוכיח שאפשר לשיר בלייב אמיתי. ההבדל ניכר. בסוף מדובר בזמר צעיר ודי בוסרי שרואים שאין לו מספיק ניסיון בימתי. קודם כל, הוא לא כל כך יודע איך לתת באלאנס למיקרופון כמו שצריך. הפתיחה הייתה חלשה ובשלבים מסוימים הייתה הישענות יתר בפלייבק. מעבר לווליום שנבלע בתוך הפלייבק, הוא גם בולע מילים. זה היה נראה יותר כמו הופעה בטקס סיום בבית ספר או כשרונות צעירים. הפירוטכניקה, התאורה וזוויות הצילום עזרו לשיר הזה לעלות לגמר אבל אני חוששת שהוא לא יתקבל באותה צורה שחשבתי בהתחלה ולא יתברג לטופ 5. גם כאן נראה הפתעות בהמשך, אלא אם ההופעה שלו תשתפר פלאים.

בלגיה:

ה-Shocking non-qualifier של העונה. אבל איכשהו, מבין כל הסופרלטיבים, הייתה לי תחושה פנימית שזה הולך לקרות. כי זה מה שבלגיה חווה בשנתיים האחרונות: הייפ מוגזם דקה אחרי יציאת השיר, מקום גבוה ותמוה בהימורות ופלופ מפואר ברגע האמת. בשנה שעברה עוד איכשהוא הבנתי את הפלופ, כי ההופעה של מוסטי הייתה ממש קרינג'ית ומקריפה. השנה, קיבלנו זמר מוכשר מנוסה וכריזמטי שמגובה בבימוי לעילא ולעילא. זוויות צילום מבין הטובות שיצא לי לראות עד עכשיו וקונספט כללי מגניב לגמרי. נכון, הביצוע הקולי היה יכול להיות יותר טוב, ועדיין הצליח להחזיק את השיר בעיקר לקראת הסוף. למרות כל זה, היה מובן מהתחלה שלא נרשמה התלהבות מהשיר, להיפך, הרבה תיעבו אותו ברמה של מקום אחרון בדירוגת. לי אישית לא הייתה בעיה איתו וראיתי את הפוטנציאל, אבל במקרה הזה- בסופו של דבר השיר הוא זה שקובע ולמרות המאמצים האדירים שבלגיה השקיעה השנה, היא לא ראתה תמורה ולא אגורה שחוקה. אני אפילו אגיד שהיא סיימה במקום נמוך בחצי הגמר, משהו בין 12 ל-13. חבל.

איטליה:

הופעה סולידית כמו בקדם, כולל הלבוש של לוצ'יו קורסי וזמר הליווי שאיתו. הצעד החכם היה להוסיף כתוביות באנגלית לשיר, כי אם כבר שר באיטלקית, השפה היפה בתבל, שלפחות יבינו על מה הוא שר ולפי הכתוביות, יש המוןןןן מה להגיד בשיר. ההופעה עצמה די משמימה אבל עם שיר כזה - לא לשם כך התכנסנו. איטליה הכניסה את סן רמו במלוא העוצמה לאירוויזיון, בליווי מפוחית קטנה וחמודה. האמירה היא "אתם עכשיו צופים בסן רמו" ואיכשהו זה עבד לי. גם האנשים שצפיתי איתם אהבו את השיר בסופו של דבר. אני לא הייתי מספידה עדיין את איטליה השנה, נכון זה לא יצליח כמו לה נויה ומחמוד, אבל לא יהיה משפיל כפי שיחזו.

אזרבייג'ן:

בפעם השלישית ברציפות, תלמדו כבר בחיאת רבאק: עם שיר נחמד לא הולכים למכולת ולא עולים לגמר. בואו, מהתחלה השיר היה פשוט שם. אין לו באמת נוכחות ואמירה. יש להקה של אנשים נחמדים וסולן יהודי קווקזי עם שיר פופ מיינסטרימי ברמות עם טיפה בללייקה. לכן, לא מפתיע שההופעה נתנה בדיוק את אותו וייב של בסדר. אם אזרבייג'ן באמת הייתה רוצה להבליט את השיר, אז זה לא ניכר בבימוי. קודם כל, הלבוש של הסולן היה מצועצע ופסטיגלי, לא קשור. התברר שהוא גם היה חלש ווקאלית אז אפילו עוד פחות מרשים. ההעמדה הייתה במקום אחד ומרוחק יחסית מהקהל בבמה, בלי לנצל את המקסימום שהבמה מציעה להם, קצת הליכה בקאט ווק, יותר תקשורת ואינטראקציה עם הקהל ופחות פלירטוטים מוזרים למצלמה. הרקדנים מציקים לו כמו ההופעות של ישראל בשנים האחרונות, לא הבנתי למה בכלל צריך אותם ואיזה אימפקט הם משאירים. ההופעה של אזרבייג'ן למעשה פתחה ז'אנר חדש של "פופ הפסקת פיפי". אם חשבתם שרק בלדות יגרמו לאנשים לפרוש לשירותים, טעות בידכם. זה היה מאד Underwhelming והיה ברור שעם הופעה כזאת, אין עלייה לגמר.

סן מרינו:

עוד מההופעה בקדם הייתה לי תחושה מעורבת לגבי סן מרינו. מצד אחד שיר מרים ומעולה, מצד שני הופעה שהקונספט שלה לא כל כך עובר מסך. החששות האלו התפוגגו כשראיתי את התוספות המהממות שהיו על הבמה. עזבו את הזמרים ששרים במקומו והרקדנים הדלים עם תוף מרים שמופיעים בקדמת הבמה, יש מסך לד ענק עם מיצג אמנותי מרשים שמלמדים עליו בקורס תקשורת חזותית: פסלים ומוניומטים של איטליה שמקבלים טוויסט מודרני וצבעוני, סטייל אנדי וורהול. מיכאלנג'לו לועס מסטיק ורוד ופרחים ורודים ומתועשים שעוטפים את אותם מוניומטים איטלקיים. זוויות הצילום המרוחקות לחלוטין התבקשו כאן ובסך הכל זה היה מצולם ומבוים אפקטיבי. אבל מעבר לכל זה, ההעמדה המוזרה נשכחת מהר כשמתקבלת התגובה מהקהל באולם בזמן אמת. מדובר בשיר מרים וגברי פינטו הגבר השתפר פלאים והצליח להרים את כולם בטירוף. שמחתי שסן מרינו עלו לגמר, אולי יצליחו לשבור את השיא של עצמם מבחינת מיקום סופי, הלוואי.

אלבניה:

אני די התאהבתי בהעמדה הסולידית שהייתה בקדם, פשוט כי הבמה הייתה קטנה יותר. כאן, הבנתי למה היה צריך עוד טיפה פרופס בשביל לנצל את הגודל. בעיקר אהבתי את החוכמה לשים את ביאטריס (הזמרת) במרכז הבמה ומשם ללכת בקאט ווק. זה מה שנקרא ניצול מיטבי של הבמה הגדולה. אזרבייג'ן: לרשום ולזכור. התאורה, כיאה לאלבנים, היא אדומה אבל מעודנת עם לבן ולא שחור לשם שינוי. הביצוע הווקאלי והכריזמה של ביאטריס עושה את כללללל ההופעה אבל נפרק לגורמים: זווית הצילום שלה עושה את הווגינג היו מעולות, אבל חבל שלא השאירו את הקלוז אפ עליה עד הרגע שהגבר מדבר, כי זה היה מהפנט בטירוף. גם האפקטים במסכי הלד היו מרשימים. הגבר כרגיל הורס קצת את הוייב והכריזמה שהיא בנתה עד עכשיו, אבל אפשר לחיות עם זה בשלום. גם בסוף ההופעה היא מתקדמת לעבר הקאט ווק ולא נופלת בווקאליות אפילו פעם אחת. בסופו של דבר, מדובר בעולה בטוחה לגמר.

הולנד:

במקום השני אחרי אוקראינה, בקטגוריית האכזבה של הסמי. גם כאן, הלבוש של קלוד מחריד ולא מחמיא. גם כאן, הביצוע הווקאלי נופל דווקא ברגעי השיא של הפזמון, כשהוא צריך לזוז וללכת ממקום למקום וסוף השיר (ההתחלה דווקא הייתה בסדר). בעיקר, גם כאן המזל הוא שמדובר בשיר טוב מספיק כדי שהקהל יתחבר אליו, מבין כל הזיופות. זוויות הצילום משפרות את ההופעה, אבל לא מצליחות לחפות על הזיופות, בעיקר בגלל שרובן קלוז אפ שמכוונות אליו. הקטע בסוף כשהילד מהקליפ מחקה את התנועות שלו היה מקסים וסגר את ההופעה הבעייתית עם טעם לוואי טוב. בסך הכל, מדובר בהופעה לא כל כך מבריקה וקלוד לא מרשים בלייב בכלל. עלה לגמר נטו בגלל השיר, אבל יגיע נמוך ממה שצפיתי לו.

קרואטיה:

לא חושבת שצריך לבזבז שורות על ההופעה המחרידה והפסטיגלית הזאת. גם ככה לא עלה לגמר, לא חושבת שיש משהו שחשב שזה יעלה. בטח גם סיים מקום אחרון.

שוויץ:

מי אמר סוס שחור ולא קיבל? שיר מהמם שמקבל בדיוק את הבימוי שמגיע לו: אינטימי, קטן, מקסים וארטיסטי במיוחד. לקחו את ההופעה של ברברה פרווי מ-2021, הסירו את השיר השנסוני המעופש שלא אהבתי והחליפו בשיר שהוא אשכרה יפייפה. באמת של החיים, ההופעה הזו גם הייתה פי אלף יותר טובה מברברה פרווי. לא הורדתי את העיניים מההופעה הזו, שצולמה בוואן שוט עם תאורה בודדת שמסנוורת בזוויות מחמיאות לזואי מי. השמלה שלבשה היא הוכחה שאפשר להיות קלאסית בלי להיות צנועה וחנוטה עד צוואר כמו דודה, או מהצד השני להיכנע למחוזות הזול והזנותי. המחדל של השידור שנקטע באמצע ההופעה ממש הרס את הוייב, אז מאד מקווה שיתעלו על עצמם כי זה זאת תקלה מלחיצה. השוט סיום בסוף עם הפנסים מהקהל: אמאלה ואבאלה זה כל כך מרהיב ויפה!! זו באמת אחת ההופעות היפות של החצי, שגם ככה היה מורכב ברובו משירים חלשים. בלדה שתבלוט לטובה גם עכשיו וגם באירוע הגמר. הימרתי באופן פרוע שזה יגיע לטופ 5 ושמחה לגלות שזה לא כזה מופרך.

קפריסין:

במקום השני אחרי בלגיה בקטגוריית ה-Shocking non-qualifier של החצי, אבל תלוי למי השוקינג. מבחינתי, זה לא היה כזה מפתיע כמו בלגיה. אם נחזור אחורה לרגע בו השיר יצא לאור, בואו - גם השיר הזה לא התקבל בכזאת התלהבות. מדובר בסך הכל בפופ עבש שנדרשה עבורו הופעה פצצה. נכון, קפריסין הגישה הופעה פצצה ולפי הלוגיקה של שיבוצת סוגרת סמי, היא אמורה לעלות לגמר. גם אני חשבתי ככה, כי זה מה שאנחנו מכירים ויודעים. אבל..... הייתה מחשבה עיקשת וטורדנית שהציקה לי מאד: איך תיאו אבן יגיש את השיר מבחינה ווקאלית? ההופעה, פצצה ככל שתהיה, לעולם אבל לעולם לא תהיה שלמה ללא ביצוע ווקאלי טוב. קפריסין לקחה על עצמה יוזמה שאפתנית למדי שבה כל הרקדנים, כולל תיאו, יבצעו את השיר על מבנה פיגומים מוזר. נשמע מבטיח, לא? ואכן מ-30 שניות של החזרה הראשונה כבר התחלתי להתחרט על זה שלא העליתי את קפריסין לגמר אבל המחשבה הטורדנית שהייתה לי קודם צעקה משהו נוסף שהדהד בכל המוח: אירלנד 2021. זכרו את ההופעה, זכרו את ההבטחה וזכרו את הביצוע בפועל. פער ענק בין הרצוי למצוי. זה מה שקורה כשיש חוסר תיאום בין ההבטחות של הסטייג'ינג לבין מה תיאו אבן מסוגל להעניק בפועל. גם ה"הוכחות" שלו כשצילם את עצמו שר תוך כדי ריצה בהליכון לא מספיק שכנעו אותי. ההופעה יכולה להיות פצצה מפה ועד פאפוס, אבל צריך לקחת בחשבון שזה מאד מאתגר לשמור על ווקאליות תוך כדי תנועה. והיו המון תנועות, עליות וטיפוסים ממקום למקום שאדון תיאו, מה לעשות במבחן המציאות, לא הצליח להדביק את הקצב בווקאליות. שמעו בעיקר מאמץ, התנשפויות והסתמכות על פלייבק בחלקים גדולים. התו הארוך לקראת סוף השיר היה אולי הצורם ביותר מכולם. במובן הזה, צריך להסתכל על ההופעה של יוסטינה כדי להבין את ההבדל. יוסטינה הגישה ביצוע ווקאלי ללא רבב ועשתה לא פחות תנועות וריקוד מתיאו. אני כמובן לא מאשימה אף אחד, אני פשוט אומרת - צריך ניסיון מסוים בשביל להגיש שיר בהופעה שאמורה להיות תזזיתית ושאפתנית. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. במקרה של קפריסין - הכתובת הייתה על הקיר ופשוט הרוב החליטו בעצת רב להיות בת יענה ולהחליק.

בסך הכל, מבין העולות לגמר הצלחתי לנחש 9 מתוך 10 שזה שיא חיובי מבחינתי! היחידה שלא האמנתי שתעלה הייתה פורטוגל (העליתי את בלגיה במקומה), אבל בסך הכל היה ניחוש מושכל יחסית. בסופו של יום הטלווט הוכיח שהוא כאן בשביל להשפיע, בעיקר אוקראינה שהתחמקה מהעונש ובלגיה שכבר נקברת שנה שנייה ברציפות. עכשיו כל העיניים נשואות לחצי הגמר השני, מבינהם ישראל. האם הגמר מובטח או שגם שם יהיו הפתעות לא נעימות? כל זאת ועוד - ביום חמישי.