חצי הגמר השני - סיכום

בוקר טוב ולהלן הכותרות של אמש:

עלינו לגמר!!! לא מפתיע מבחינתי, אבל מה שקרה אחר כך? שוק הלם ותדהמה... מה שמכונה ב-2 מילים: אפקט הבוז.

בלגיה היא הפלופ הגדול של העונה

לטביה היא הסוס השחור של חצי הגמר

מופע האינטרבל הגאוני ביותר שנראה בשנים האחרונות

יותר מהכל: בחצי הגמר השני היה שיפור משמעותי בכל כך הרבה רמות מהחצי הראשון. גם מבחינת השירים וגם מבחינת המעברים והמופע. משהו שם היה הרבה יותר משוחרר, סימפטי ועם המוןןןן מודעות עצמית. השיא כמובן היו העולות לגמר: הפתעות שהן רק לטובה ממדינות ששברו רצף לא מבוטל של אי העפלות: לטביה וגיאורגיה. אני בטוחה שהאזרחים יכולים להיות גאים מאד.

מופע פתיחה:

כבר במופע הזה אפשר היה להרגיש בשינוי. מלין ופטרה המנחות נמצאות במה שנראה כמו סתם פרסומת לאיזה אתר ספא שבדי, נכנסות לתוך תאי שיזוף ונראה שעוד רגע נמצא את הפואנטה, והנה זה הגיע! מינפו את כל הבדיחות של "לורין בטוסטר" משנה שעברה וביצעו מתוך תא השיזוף את השיר המנצח "טאטו" עם שינוי קליל במילים. מעבר לשנינות החמודה, זה גם מראה לנו שוב שלא צריך יותר מ-2 מנחות. המעבר הפותח היה קצר, קולע ולעניין.

ראוי לציין בדיחה נוספת שאולי עברה מתחת לרדאר: ההצגה של מדינות הביג 5 שמופיעות היום דרך עקיצה לטקס מיס יוניברס בה המתמודדת מצרפת צרחה את נשמתה והפכה ללהיט ויראלי שרץ בטיקטוק לזמן מה. אז למי שלא הבין, הנה הרפרנס:

אממה, גם בחצי הזה אני מבחינה בקריינות חסרת החיים של מלין מול השמחה והקלילות של פטרה והפער פה מאד מורגש. היה צריך להחליף את מלין או להשאיר את פטרה להחזיק לבד.

מעברים

ציון חביב של המנחות ללקט של כל השירים בהיסטוריה שקיבלו את הבשורה I'm sorry zero points לפני שבר רפאלי הפכה את זה לפופולרי. נו, מתי יהיה תורה של שבדיה לקבל זירו פוינטס? זאת השאלה האמיתית שלא נשאלה כאן.

גם מופע הקריוקי הגדול באירופה התקבל בחן ואהבה. נטו בגלל שהשירים היו אשכרה טובים ולא כאלו שמאלצים אותי להצטרף בחוסר חשק. אי אפשר לא להצטרף לקריוקי של הלנה פפריצו, שרלוט וסרטב (!) שבאופן קוסמי שלפו אותה הישר מהבוידעם של 2003 ומסתבר שהזדקנה טוב עם השנים. שלוש הנשים המעולות האלו נראו ביחד קצת כמו פרלמנט הגרושות שנפגש בקפה לנדוור כל שישי, אבל כל אחת בנפרד - Superb. חגיגת אירוויזיון במלוא הדרה ללא טיפת קרינג' או מבוכה.

כמובן, איך אפשר בלי אזכור ואפילו הקטן ביותר לאבבא שחוגג 50 שנים לזכייתו האייקונית באירוויזיון ב-1974. הקטע מאד קטן אבל מובן לגמרי, היות ולא מכבודם של אבבא להופיע בשבדיה המדינה ממנה פרצו. נו שווין

מופע אינטרבל:

באמת של החיים, זו הייתה בקלות יכולה להיות הופעה רק של קעריה, אבל שבדיה אמרה לא ולא נד ראשו. בואו נשתמש ב"מודעות עצמית זה חשוב" שלנו ונסחוט את הלימון עד הסוף עם מופע שכותרתו הייתה יכולה להיות "מתנצלים שניצחנו, לא אשמתנו שאנחנו כאלה פופולרים". במובן הזה, מדובר במופע אינטרבל השנון והמוצלח ביותר שנראה על במת האירוויזיון מאז Love Love Peace Peace, ואפילו עליו הוא מתעלה. המילים השנונות, הקלילות, כל משפט פשוט במקום ומדויק מאין כמותו. העקיצה לדנמרק הייתה הרגע שבו פשוט איבדתי את זה מרוב סגידה למופע, ואז הגיע עוד שיא: תיארו איך מופע האינטרבל היה נראה אם פינלנד הייתה מארחת - מומינים!!!! אני רוצה את האינטרבל הזה מיד!!!

בקיצור, הכותב של השיר עשה עבודת תחקיר מדהימה להבין מה מציק כל כך לקהל האירופאי עם שבדיה ואז הפך את זה למחרוזת נהדרת. באופן מפתיע ולא צפוי, קעריה היה שולי מאד בנאמבר הגאוני הזה.

המצטיינות של הסמי:

מופע האינטרבל כמובן. אוקיי, ועכשיו ברצינות:

כצפוי, ההופעה של שוויץ סיפקה את הסחורה מבחינת ביצוע קולי תחת תנאים של ריצה סביב צלחת לוויין וגרימה לשיבושים נרחבים בארץ. הופעה פשוטה, לא בטוחה שהכי אפקטיבית כי הצלחת המסתובבת הזאת די מגוחכת בעיני. השיר נשאר ויישאר אוברייטד.

הרבה עולות מצוינות בחצי הזה, אבל אין הופעה שמנסה לתקשר יותר עם הקהל מארמניה. קצת אכזב שהקהל הגיב לזה באדישות אבל לא אשמתה שהוא מורכב בעיקרו מפרו-פניסטילים שקנו כרטיס בשביל מטרה מסוימת. בטוחה שאם זה היה הקהל בטורינו, היא כבר הייתה בעננים. אבל האסתטיות האותנטיות כאן מככבת וזה בכנות מה שקצת היה לי חסר בהופעה של יוון. לדניבה עוברים מסך ברמות.

אי אפשר להתעלם מההופעה המקצועית של גיאורגיה שגרמה למלטה להחוויר. נוטסה פשוט חשמלה עם ביצוע קולי חזק ונוכח. הפכה שיר שהיה אמור להסתיים ב-2 דקות להופעה שהצדיקה שמיעה של השיר המלא.

וכמובן שאת הדובדבן שומרים לטופ: ישראל.

את דעתי על השיר עצמו לא שיניתי, אבל הסימפטיה לעדן רק הלכה וגדלה כשראיתי בחזרות את גל הבוז הגדול מהאולם. פתאום הרגשתי שמשהו בכל זאת זז אצלי, אבל שוב, זה לא נובע מהשיר עצמו, אלא מעצם הקבלה הגסה שלו מהקהל וזו הפכה להיות תחושה חזקה של רחמים. כאב לי לראות איך משהי שרק התחילה את שנות העשרים שלה מתמודדת בגבורה מול בריונים שהגיעו במסות. האמת, שמכל זה יצא לנו רק טוב. א. תחושת הרחמים הזו תקונן בכל אדם שיש לו אפילו מעט חמלה בלב, ב. יווצר אפקט הנגד שכבר עכשיו רואים אותו בתגובות של חובבים מחוץ לארץ. אני לא הכי בעד שנגיע למקום גבוה בזכות רחמים כי לדעתי זה עדיין גורע מהשיר ולוקח אותי לפלשבק אוקראינה לפני שנתיים, שכל כך ייחלתי שזו הפעם האחרונה שנראה אירוויזיון פוליטי מדי. ועדיין, אם ננקה את הכל וגם ההופעה עצמה שהייתה די גנרית, הביצוע החד והמדויק של עדן התעלה על הכל. להסתובב סביב צלחת, לרקוד או לשיר עם חום של 40 מעלות לא משתווה אפילו לתנאי הכי קשה לביצוע קולי בתחרות: קהל עוין. הסבל הפיזי בשירה לא משתווה אפילו במעט לסבל הנפשי של זמר שצריך לעמוד מול קהל שזורק עליו עגבניות. זו הגבורה האמיתית ואם משהו צולח דבר כזה, הוא יצלח הכל.

הפלופות של הסמי:

באופן מפתיע, לא מצאתי הופעה שבאמת הייתה גרועה באופן קיצוני חוץ מאחת: בלגיה.

בלגיה הייתה פלופ מפואר, דה ז'ה וו מפחיד למקרה סנק 2018. שיר יפה בגרסת סטודיו שלא עובר מסך בלייב בשום צורה. ההופעה של מוסטי הייתה לוחצת, מקריפה ובעיקר זייפנית נורא. כל הקסם העוצמתי שדמיינתי פשוט לא היה שם בכלל. זה היה כמו הופעת איצטדיונים לא מוצלחת לשיר שבכלל לא ביקש את זה! התחזית שלי לעלייה לגמר הייתה נטו בגלל ההייפ על השיר והיו מקרים מעולם שבהם שירים עם הופעה לא מוצלחת בכל זאת קיבלו קצת חסד. הפעם, בלגיה קיבלה חתיכת כאפת התעוררות מהאשליה וזאת כאפה כואבת.

שורה תחתונה: האם התחזית הייתה נכונה??

מלטה - הימור פרוע שלי שתעלה, במיוחד בגלל ששובצה שיר פותח. אמנם שיר גרוע וחיקוי חיוור של הכל בערך, אבל הצליחה לדפוק הופעה מדויקת ומקצועית מאד. זה עדיין לא עזר לה לעלות לגמר, אבל התזוזה שלה בהימורים באותו ערב ממקום אחרון בסמי למקום 11 אומרת הכל. כנראה שהיא נאבקה על המקום האחרון בגמר.

אלבניה - שיר סתמי והופעה נשכחת. הגיע הזמן שאלבניה תישאר בסמי ותחשוב על האלבניזציה הגרועה שעשתה לשיר שממילא לא היה לו סיכוי.

יוון - תראו, אני כן רוצה לעשות למרינה הנחה כי היו דיבורים על כך שהייתה חולה עם 40 מעלות חום. זה בטח מבאס ולא פשוט לבצע שיר תחת תנאים כאלו. אני גם יודעת שזה התירוץ הכי נדוש בספר ואכן הביצוע הקולי לא היה שם ומשמיעה שנייה דרך אוזניות איכותיות - היא לגמרי הייתה מצוננת, אבל ההופעה השאפתנית והמעולה פיצתה על זה והאנרגיות מהקהל התקבלו לחלוטין שם.

שוויץ - עולה קלילה לגמר, לא נראה שלמשהו היה ספק. אבל היא לא תנצח אם גם לזה היה ספק.

צ'כיה - שיר ממש חביב בעיני שפשוט קיבל הופעה לא מפוצחת ולא קוהרנטית. הריוואמפ של השיר שדרג את ההופעה אין ספק, אבל אין לי איך להסביר מעבר חוץ מזה שמשהו שם בכל זאת לא עבד עד הסוף או שפשוט השיר לא היה כזה חזק כמו שחושבים, לכן אי העפלה לגמר לא התקבלה אצלי בהפתעה.

אוסטריה - קאלין זמרת תותחית על חלל! מי היה מאמין שהכישרון הזה יהיה טמון בה. סתם. נראה לכם?? בינוניות זו המצוינות החדשה בכל מה שקשור לשירה. הכיפיות המתפרצת של השיר וההופעה לחלוטין כיסו על זה + קולות רקע כגלגלי עזר. עולה לגמר בשביל להתרסק בבוטום כמובן.

דנמרק - כצפוי לא עלתה לגמר. מי שמקבל את זה בהפתעה כנראה צריך לשים משקפיים ולראות טוב טוב איך החול יצא לה מהבית שחי (ותודה לעדי על האבחנה המדויקת) -זה כשלעצמו צועק Non-qualifier סתם בלי סיבה. הופעה שבה לא קורה שום דבר ואני מקווה שאמרו לה לנקות את החול אחריה, לא לפני שהחתול שלי יעשה בו את צרכיו כמובן.

ארמניה - היה ברור שעולה, גם אם הקריאו אותה אחרונה ברשימת העולות.

לטביה - הפתעה כל כך יפה. שיר שמהתחלה אהבתי ודבקתי בדעה שאין לו סיכוי לעלות לגמר. אפילו דיקטטור השיבוצות שם אותו במיקום גרוע אחרי ארמניה. ההימורות חזו ללטביה מקום אחרון בסמי. זה למה לטביה היא הסוס השחור של חצי הגמר השני. עכשיו מעניין מאד להבין איך זה קרה. השערה ראשונה שלי היא שלא היה מעבר חד מדי בין ארמניה ללטביה, מה שנתן מרווח לא קטן לנשום ולהתכונן להופעה הבאה. השערה שנייה היא שהיה מאבק צמוד מאד על מקום 10 בגמר בין לטביה, מלטה וצ'כיה ואם לטביה עלתה, זה היה בפער זעום ממקום 11.

סן מרינו - הופעה פצצה אם רק היו משאירים את מסכי הלד לעבוד לבד. כל השאר היה מבולגן ועמוס בקשקושים, כמו השיר שלא השאיר מספיק אימפקט בשביל הופעה כזאת, היה גם רגע קטן של פאשלה כשהסולנית לא עמדה בקצב השיר של עצמה.. אגב, אני האחרונה להתלונן על העתקות, אבל הלבוש של הסולנית זה פר אקסלנס נטע מ-temu. לא בטוח שזאת הייתה החלטה נכונה לייצג את סן מרינו בטח לא עם שיר כזה. כנראה סיימה מקום 13.

גיאורגיה - שמחה לראות שגם גיאורגיה שברה רצף ארוך של אי ההעפלות לגמר. הגיע לה.

בלגיה - הייתה לי תחושה מאד חזקה ומצערת עוד מהפרה-פרטיז והיא התממשה במלוא הדרה. מבאס אבל מובן. הימור פרוע: אפילו סיימה מקום אחרון בסמי.

אסטוניה - הופעה כאוטית וכיפית אין שום ספק, אבל שם זה נגמר. ביצוע קולי הוא בגדר המלצה בלבד. הסיבה המרכזית למה עדיין חייבים להחזיר את השופטים. מאמינה שעלה גם ממקום נמוך. בגמר יסיים בבוטום, פשוט בגלל התחרות הבולטת בין ים של שירי בדיחה בגמר.

ישראל - לא היה לי ספק קטן שנעלה לגמר. מה שלא ציפיתי לו זה דווקא העלייה המטורפת בהימורים למקום 2 (!) ההשערה הגדולה היא בגלל הדילופת מהטלוויזיה האיטלקית שבה נחשפו שיעורי הצבעת הקהל באיטליה ובוא נגיד שישראל לקחה את כל הקופה. המהמרים חשבו לעצמם: רגע.. אם זה מה שקורה באיטליה, מה קורה בשאר המדינות? ואז התחילה ההיסטריה. אפילו אצלי החל איזה ניצוץ קונספירטיבי קטן - האם אנחנו בדרך לעשות מהלך פולינה גגרינה מ-2015? לא מתוך השוואה לרוסיה כמדינה חס וחלילה, אלא כמו שאמרתי - אפקט הבוז הגדול. ביום שבת נראה מה ההיסטריה הזו תוליד.

נורבגיה - לצערי, היה צפוי שתעלה לגמר. לא בצדק כמובן, זה שיר לא טוב מכל כך הרבה בחינות ואני אוהבת רוק. בכלל, אני מרגישה שחוץ מקרואטיה, ז'אנר הרוק די התדרדר השנה לשירים שאין בהם שום ניצוץ של הלהיט הבא מבית מנסקין.

הולנד - הופעה קצת מאכזבת ועדיין מאד כיפית ומתקשרת עם הקהל. הקול שלו בפזמון מאד נבלע, מטבע הדברים כי הוא לא יודע לשיר וגם לא מצופה ממנו לשיר (כפי שלא היה מצופה מקעריה). עדיין חושבת שזה זוכה בסמי, אמנם לא בלנדסלייד, אבל זוכה.