יוון 2026: תביא קולות טלווט, תביא
- Avia Aharoni
- 16 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
השיר של אכילס הוא כל מה שטלווט אוהב: קצבי, צבעוני ומלא אופי, אבל התחושה של "תביאו לי עוד" מתחילה להישחק. אחרי 3 שנים של אותו וייב, ניכרת תחושת העייפות ואולי הגיע הזמן לשאול: האם זה עקב אכילס של הסגנון המוזיקלי? טור חדש של משתינה עליהם בקשת — עם נצנצים, אבל בזהירות.
מי אמר שקדם אירוויזיון זה פורמט מת? שיקום. יוון, בשנה השנייה ברציפות מאז שהחלה את שיטת קדם האירוויזיון, מוכיחה לכולם שעם בחירת שירים טובה, הפורמט הזה כאן כדי להישאר ויש מקום לכולם (טוב, אולי חוץ מהשותף לשיר של קרן פלס שהסתכסך עם רשות השידור). בשנה שעברה זכינו לראות מועמדים מאד טובים בקדם היווני וחלקם אפילו ניסו שוב את מזלם השנה כמו אוונגליה ו-Dinamiss. אבל היה רק שיר אחד שהצליח באמת לבלוט מעל כולם והוא קערייסיס יוסט טומיקאשיס, או בשם הבמה האמיתי: אכילס - והשיר הפשוט: Ferto ("תביא" ביוונית). לא רק שהצליח לבלוט בקדם היווני, מאז שיצא השיר לאור, יוון זינקה בהימורות וכרגע היא נמצאת במקום ה-3, ממש מתחת לישראל. נראה שכולם כבר יודעים את הנוהל: עלייה בהימורות, הצבעות טלווט אורגניות ללא צורך בגיוס לכאורה, שופטות מסנדלות לטובת פייבוריט שופטים ומפח נפש מדוע זה לא זכה.
אולי בגלל שהאפטר אפקט הוא כל כך צפוי, יש לי תחושה מציקה כזאת בפנים של מיאוס. המיאוס הזה לא חייב לבוא לידי ביטוי בשנאה יוקדת או ב"חרם" שקט, כי בסך הכל השיר כיפי להאזנה, יש לו את כל האלמנטים שהופכים אותו ללהיט טלווט וכרגע הוא אפילו מקום ראשון שלי בדירוגת כי אין לי שיר אחר טוב יותר. ובכל זאת, המיאוס הוא מהתהליך שאני אמורה לעבור, כלומר לאהוב אותו כי הוא הסגנון שלי אבל אין בו את הקסם הראשוני ופריצת הדרך כמו שחוויתי עם אמנים קודמים באירוויזיון. קעריה היה באמת הראשון שהביא סגנון שמשלב פופ מהיר, רוק ומטאל לאירוויזיון בצורה שאף אחד לפניו לא הביא. עכשיו, 3 שנים אחרי, קשה לרובנו לא לעשות את ההשוואה (אפילו קעריה בכבודו ובעצמו עושה סרטוני טיקטוק עם הסאונד של אכילס).
שלא תבינו אותי לא נכון- אני שמחה שסגנון כזה מקבל מקום באירוויזיון. למרות שיש בשיר אלמנטים דומים כמו ראפ, קצב מהיר ואפילו רגע שקט שמוקדש לאימוש לקראת סוף השיר, יש בו גם אלמנטים אתניים שבכל זאת גורמים לו להיבדל מהשאר, כמו הכינורות והסאונד היווני שמתרוצץ בתוך כל הכאוס הקיי-פופי. אבל ברגע שבו מגיעות ההשוואות והרפרנסים - השיר לאט לאט מאבד מהקסם. זו לא אשמתו של אכילס וגם לא הנדל"ן, הסשימי טונה ושעון הזהב שמביאים לו. זו אשמתנו, כי טבעו של האדם הוא להשוות בין מה שהיה קודם, כדי לזקק איזושהי מהות למה שהוא שמע.
אם נמשיך בקו ההשוואות שרובנו שונאים לעשות: השיר של אכילס, בשונה מטומי קאש, מסרב להיות שיר בדיחה פר אקסלנס. הוא מדבר על תרבות הצריכה האגרסיבית כדי למלא חוסר כלשהוא. במובן מסוים, התחושה שלי היא בדיוק מה שאכילס מדבר עליו בשיר. מאז ההישג המטורף של קעריה, אני רוצה שיביאו לי עוד מהסגנון הזה. תביאו פופ מקפיץ ומהיר, תביאו שילוב של רוק ואתניות, תביאו מטאל, תביאו עוד. אבל הנה ההבדל הקטן: אכילס מדבר על כל הדברים שהוא רוצה כדי למלא את החוסר שהיה לו בילדות ולהבטיח לאמא שלו שתהיה מאושרת עם כל מה שמביאים לו (מוזמנים לקרוא את התרגום כאן) אבל אני? כשמביאים לי יותר מדי דברים, אין לי מושג כבר מה לעשות איתם. הם פשוט מצטברים לי בבית במשך שנה עד שנמאס מהם ועולה תחושת חרטה של "למה לעזאזל הביאו לי את זה בכלל". במשך 3 שנים הביאו לנו כל פעם שיר אחר בסגנון הייחודי, כשבסופו של דבר הוא כבר לא כזה ייחודי. אז האם יש באמת חוסר שצריך למלא? זו שאלה פתוחה. Ferto , במובן מסוים, הוא כמו הבגד המהמם ששוכב לי בארון ורק מחכה לרגע בו אוכל ללבוש אותו אבל הרגע הזה לא מגיע. תחושת ה"וואו" הראשונית לא מלווה אותי לאורך זמן ומה שנשאר הוא פשוט להסתכל על הבגד המהמם ששוכב בארון ולקוות שיום אחד אחליט על הרגע המתאים לקחת אותו משם.
השערה נוספת לתחושה שלי היא ההופעה. באופן טיפוסי ליוון, רמת ההפקה של הקדם הוא מתנ"ס להבות חביבה. לכן, חוץ מהכובע הילדותי עם האוזניים ומשקפי השמש, אין אפילו אינדיקציה לסיפור שאנחנו הולכים לקבל על הבמה. השיר צריך לקבל הופעה סופר יצירתית ומושקעת, כולל כוריאוגרפיה שחורשים עליה אחר כך ביורופאלש. לא מספיק רק מסכי לד עם מיצגים של משחקי Atari אולד סקול מפוקסלים, חייבים משהו מוחשי על הבמה- פרופס. גם בתקציב עולב של יוון, אין שום בעיה לקפוץ שנייה לסניף הג'מבו הקרוב לבירתם ולמלא עגלה עם פיצ'פקעס ברוח השיר - תביא שטיח אמבטיה פרוותי, תביא קקי סטיק ורוד, תביא פותחן יין שנשבר תוך 4 ימי עסקים, תביא חוברת צביעה לזאטוטים, תביא כוס קפה שכתוב עליה "Mom is the boos" עם טעות הקלדה במקור, תביא פח פדלים עם תמונה של ניו יורק בשחור לבן, תביא שלט צובר אבק שכתוב עליו Kitchen, תביא.
נחזור לעניין ההופעה כי קצת הגזמתי עם העגלה: אני בטוחה שאחרי השדרוג המופתי שעשו לקלבדיה בשנה שעברה, היוונים מוכנים וערוכים לבימוי מלא על מלא. במיוחד אם הם ערוכים לקבלת טלווט המוני.
מדד השתן: רוצה שיבוא, אבל הבריז.
תגובות