לוקסמבורג 2025: אה אה אה אני לא בובה

אתמול מדינה שלישית כבר עשתה את בחירתה לאירוויזיון ושלחה שיר שבמקור נכתב לג'וניור. סתם, אבל תודו שהאמנתם לשנייה. טור חדש של משתינה עליהם בקשת מהלל את הנוסטלגיה המעצימה אך נשאר גם עם קצת קרינג' בבטן.

שנתיים עברו מאז שלוקסמבורג חזרה לחיי האירוויזיון שלנו אחרי הפסקה לא מבוטלת. אפשר להתווכח אם התגעגענו לעוד מדינה מערבית שמצטרפת או שבכלל אנחנו עדיין כמהים ליותר זול ופוראח מטורקיה, אבל מה שקורה הוא שהמדינה הוכיחה שהיא כאן להישאר. בשנה שעברה נבחרה טלי שייצגה באירוויזיון בצורה יפה את ישרא.. אופס סליחה, לוקסמבורג. הבחירה הייתה לא רעה בכלל, פשוט זה ניכר לראות מדינה שהתעוררה מתרדמת מאז שנות התשעים ועכשיו מנסה להשלים פערים איך אמורה להיראות במה בשנת 2024 ואיך אמור להישמע שיר שגם הוא התעורר מתרדמת. במידה מסוימת לוקסמבורג הצליחה להישאר בתודעה ולסיים בצד השמאלי של טבלת הגמר, אבל עם תוצאות די עגומות מהקהל (20 נקודות בלבד).

השנה, המדינה המשיכה את הקו של קדם האירוויזיון שהיה די למלמי ומשעמם, חוץ מכל מה שהיה מסביב: הבמה, התאורה והמנחים כולל קונצ'יטה בהופעת אורח לא רעה בכלל (למרות שביננו לא ברור אם התנהל משא ומתן לחלץ אותה משם). השיר היחיד שבלט הוא בעצם השיר שזכה: La poupée monte le son של לאורה ת'ורן. מה שיפה הוא שכבר מהתו הראשון אפשר להבין במה מדובר ולאן השיר לוקח אותנו: היישר לשנת 1965 בה לוקסמבורג זכתה עם השיר האייקוני של כל הזמנים: Poupée de cire, poupée de son של פרנס גל. משם, אפשר כבר להניח את הראש, להרגיע את האוזניים ופשוט ליהנות מפיסת נוסטלגיה לוקסמבורגית חביבה, לחייך מדי פעם לקריצות המאד לא קורצות של השיר, לזמזם "כן אני בובה של קש אני בובת שעווה" ולהיזכר בנאמבר האגדי שעשיתי בגן שולה עם תנועות של מריונטה. בדקה 2:15 בערך התעוררתי כי פתאום השיר זרק אותי חזרה להווה עם גשר שמנסה להגיד "בואו לא נהיה נוסטלגיים מדי, כי השיר כבר מתחיל להרדים". ואז חזרה לפזמון הסופר מסטיקי ומדבק.

עד עכשיו זה היה כשהקשבתי לשיר בעיניים עצומות, ברגע שפתחתי וראיתי את הופעת הלייב הרגשתי תחושה מאד מוזרה של קרינג'. קודם כל, האכלה בכפית מוגזמת: כן, אנחנו יודעים, זאת מחווה לפרנס גל. למה בכל זאת לפתוח עם קטע מתוך השיר ההוא? נמשיך לתלבושת היעני "מריונטה מודרנית" עם שיער מאד אייטיזי. לא בטוח אם הייתי מביימת את השיר אחרת ממה שכבר ברור ממנו, אבל בהחלט הייתי משנה קצת את הלוק שלפחות הוא ייראה יותר מתוחכם ופחות ילדותי. המעט קרינג' שהיה בהופעה נעלם כשניסיתי להבין לעומק מה זה השיר הזה ומצאתי תחכום מעניין יותר מההופעה עצמה: הוא בעצם לוקח את השיר המקורי וממנף אותו לימינו אנו, בתקופה של מי טו, העצמה נשית ו-"I'm not your toy". בדיוק באותו גשר, כשהיא מורידה את השמלה התמימה היא בעצם שרה "אל תשים אותי בחלון הראווה שלך, אני מחליטה לבד על החיים שלי". ולאורך הפזמון לפי התרגום "הבובה מגבירה את הקול שלה". את המסר הזה, נכון ומעצים ככל שיהיה, כבר העבירו מיליון פעם, אבל עצם העובדה שהוא מתכתב עם שיר שנכתב בשנות השישים כשתנועות הנשים רק התחילו להרים ראש, הופך אותו למעניין ובולט יותר.

בשורה תחתונה, עברתי דרך די מעניינת לנסות ולהכיל את השיר הזה. מצד אחד, הוא מתוק חביב ונוסטלגי, מצד שני הוא מעצים ופמיניסטי, מצד שלישי, מרגיש כמו הופעה מאד מוצלחת בג'וניור אירוויזיון, משהו שצרפת הייתה שולחת וזוכה בפעם המי סופר כמה. מה שבטוח הוא, שביחס ל-2 השירים שכבר נבחרו לאירוויזיון, הוא הכי מהודק ומדויק. לגמר לוקסמבורג בוודאות תעלה, אבל צריך לראות האם האדישות מהקהל בשנה שעברה הייתה חד פעמית או שמדובר עכשיו בנוהל מתמשך. לדעתי, לשיר הזה הוא כבר לא יהיה אדיש.

מדד השתן: גליקוזוריה (רמת סוכר בשתן מעל הנורמה).