פינלנד 2026: הייפ על סטרואידים
- Avia Aharoni
- 2 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
לינדה בכינור, פיטר בקול, משה בחצוצרה - ימבה תעופות. השיר של פינלנד יוצר הייפ שלא נראה כמותו כבר כמה שנים טובות. אבל האם מדובר בשיר שינצח את האירוויזיון כולו? משתינה עליהם בקשת מנסה לפזר נצנצים אבל לא מחכה שבועת החובבים תתנפץ בשביל לדבר גלויות.
עוד לא הספקתי להתיישב ולהשתין בשקט וכבר הפאנדום גועש וההימורות היסטריות לנוכח פיט ולינדה שכבשו את ההימורים, למרות שהם בכלל נגד פעולות כיבוש. יצר הבריאה לכאורה, שנקרא Liekinheitin (=להביור) נולד בקדם הפיני השנה ועוד לפני שבכלל חשבו לסמן אותם כ-Chosen ones, כבר הכתירו את צמד הפינים לזכות באירוויזיון כולו. האם זו מחשבה בריאה ונכונה לנפש של כולנו? לא ולא נד ראשו. זו לא מחשבה שיוצרת מציאות, זו מחשבה שיוצרת פלופ חובבים. לכן, כמו תמיד, אני נזהרת מאד מלהצהיר מועמדים לניצחון, בטח ובטח עוד לפני שהם נבחרים בקדם המקומי. ניסיתי להימנע מלשמוע את השיר כמה שאפשר, אבל ההמתנה הזאת הייתה גדולה עליי. בעידן שבו אי אפשר לדחות סיפוקים, נשברתי ושמעתי את השיר כשבועיים לפני כתיבת הטור הזה.
אחרי שמיעה אחת ועוד כמה שמיעות נלוות, מה אגיד ומה אומר... אנשים רואים קונדיטוריה עם קרואסון ענק ממולא בנוטלה ולוטוס מול העיניים והם חייבים לטעום, גם אם זה אומר להמתין בתור של 40 דקות ולשלם 70 שקל, כי אחר כך הם יכולים לנסות לשכנע אחרים שזה הדבר הכי טעים שהם אכלו בחיים שלהם בשביל לפצות על עוגמת הנפש כשהם גילו שמדובר בסתם קרואסון שאפשר לקנות בקרפור. זה בדיוק מה שהרגשתי כששמעתי את השיר הזה. מדובר בקרואסון למען האל וסידורל! מה כבר יכול להיות רע בקרואסון ענק עם שוקולד? טעים לי. השיר הזה טעים לי. אני נהנית מהרבה דברים שיש בשיר הזה: הכינור של לינדה כמובן, הקול ה-raspy של פיט, הפזמון הסוחף והמדבק, הכל נמצא שם. אבל כשאני מחברת את כל מה שאני נהנית ממנו ביחד, אין בי תחושה שאומרת "וואו". זה שיר אירוויזיון בסך הכל מאד סטנדרטי לחובבי הז'אנר הכבדים. כמו הקרואסון -הוא טעים לי אבל זה לא שטעמתי את יציר הבריאה והשלמות כמו שמכרו לי בטיקטוק. אני מסתכלת שוב על הפריים מההופעה ששמתי בתחילת הטור, זה בדיוק הקרואסון שרצו למכור לי, בלי להציג את הפירוט המלא והאותיות הקטנות.
הבעיה היא, בעיקר, כשאני אוכלת קרואסון בתוך חוויה שכולם ממליצים לי עליה - אני מדחיקה החוצה את מה שלא אהבתי, מעין אקט של ריצוי יש שיגידו אפילו דיסוננס קוגנטיבי. אני חושבת שהבתים חלשים מאד ולא זכירים. רק הכינור בעצם עוזר להם להמריא, יש פער עצום בין המלודיות האלו לבין זו שבפזמון. כלומר, זה נפתח חזק (עם המלודיה של הפזמון, איך לא) ואז הבית הראשון קצבי ושקט, המלודיה כמעט מונוטונית כאילו לא טרחו באמת לעבוד עליה. מזל שהיא נגמרת יחסית מהר. גם לפזמון עצמו יש חלקים מאד חזקים בהתחלה ואז בהמשך אי אפשר לקחת אותו ברצינות כשפיט מתחיל לצעוק "ספות" (מה הספה עשתה לך לעזאזל אדוני). ההופעה, כבימוי וקונספט - פגז. באמת פגז. אבל הכימיה בינהם איפה היא? זה נראה מנותק. כמעט חסר הקשר. הוא בתוך התא הזה של הוידויים לכומר והיא עומדת מרחק שנות אור על רקע כסאות כתר שמחכים לבעליהם שיתחילו את הקאטלה הבאה. הקרבה מתרחשת רק לקראת הסוף, כשלינדה מגיעה אליו עם הכינור (והאש יורקת ברקע, נהדר מעצים יופי) ודווקא ברגע הכי קריטי שהוא בקטע הכינור השני, יש תנועות מצלמה סיבוביות משעממות טיכו ולא קורה כלום חוץ מלראות את ההבעה הקפואה שלה כשהיא מנגנת ופיט בכלל לא באירוע הוא נעלם מהפריים באיזה מהלך מוזר רק בשביל שהמצלמה תסובב חזרה לבמה עם הכסאות כדי לראות אותו מרים לה כמו הזוג הזה משבוע האופנה שכולם דיברו עליהם שנה שעברה (לא מכירה שמות, מחילה). גם פה יש הבדל קטן: הזוג הזה עמד להתחתן, פיט ולינדה נראים כאילו הם חוגגים מסיבה לפני הגירושין.
פתאום אני מתחילה לחשוב איזה כוח ענק זה שיווק. כשמשווקים לך את זה נכון, את קונה. בעיקר כשהמוני אנשים סביבך קונים. איזה מסע יח"צ מטורף פיט ולינדה עברו כל הדרך לקדם, רק בגלל שפינלנד ממוקמת ראשונה בהימורות. זה קצת מזכיר את מה שעברנו עם נטע, רק שעם כל הכבוד לפינים, עם נטע זה היה מוצדק. היא אפילו לא הייתה צריכה את בוגרי מחזור אירוויזיון של שנה שעברה לכרכר אחריה, כפי שעשו ללינדה. בקדם הפיני ולפניו בוגרי האירוויזיון כמו קעריה, אריקה ויקמן, ג'יי ג'יי ומיריאנה קונטה התגייסו לטובת תמיכה בהם: ברשתות החברתיות, בסופרלטיבים, בקדם עצמו.
המציאות מבחינתי היא - שאם הייתי הולכת לשמוע שוב את השיר הזה כנראה שהייתי מדלגת רק לפזמון ולכינורות והבתים היו סתם עוברים מאוזן אחת לאוזן שנייה. השיר כמכלול לא מדגדג לי מנצח אירוויזיון. איפה הוא כן יכול לנצח? בסרט Fire saga בתור הנמסיס המוביל של לארס וסיגריט מאיסלנד וגם אז - הוא יפסיד לטובת האנדרדוג. כשיר ספציפי לז'אנר ה"מתאים לאירוויזיון" הוא מתבלט יפה מאד. הטלווט מחוץ לבועת החובבים הורגל כבר שנים לשירים יותר מורכבים מזה והשופטות בדרך כלל אוהבות לסכל את פינלנד בכל הזדמנות. לכן, כל מה שנשאר לי הוא לחכות שההייפ ירד ואולי בשבוע החזרות משהו אחר יפתיע וינפץ את הבועה הזאת. גם אם לא ומתברר שאוכל את הכובע - זה בסדר גמור מבחינתי כי הוא תמיד היה טעים לי. כלומר, זה לא המנצח שאישית הייתי מייחלת לו, אבל אם מדובר במנצח שירצה את החובבות ההיסטריות סוף סוף - אני בעד.
מדד השתן: פיפי שקוף - אתה אלוף.
תגובות