רוסיה 2015: מפגן קיטש מלוקק וצבוע

שיחות להפסקת אש, מפגשי פסגה וביחד ננצח - מושגים שמלווים ברעמי רקטות וכטב"מים. לא, זה לא טור דעה פוליטי, זה בעצם התיאור שלי לשיר A Million Voices אם היה מייצג השנה: מיצג אחווה צבוע מנותק וריק מתוכן. טור חדש של משתינה עליהם בקשת חוזר לעבר למי שהיוותה פריצת דרך לקהל עוין שתחביבו העיקרי הוא לקנות כרטיסים למופע בשביל לשרוק בוז.

מעולם לא התלהבתי מהשתתפות של רוסיה באירוויזיון. לא בגלל מה שהמדינה מייצגת, אלא המוזיקה שהיא שלחה. כמעט כל שיר נשמע כמו פופ מהונדס באנגלית שקיבל הופעה מהוקצעת דידקטית וחסרת נשמה. במובן מסוים, רוסיה היא קצת כמו ה-Evil Twin האירוויזיוני של שבדיה, רק שלשבדיה יש שירים שבאמת נכנסים לפנתיאון לשנים ארוכות, בעוד שרוסיה...? כמה משמיעים כבר את Believe של דימה בילאן היום? באופן כללי, בכל פעם אני מרגישה שרוסיה רואה באירוויזיון תרגיל התעמלות קרקע באולימפיאדה. יש סט של כללים וחוקים שאת כולם צריך לבצע בדיוק מושלם ללא טעויות שיגררו אחריהם הורדת נקודות. מתייחסים למוזיקה כמו אל מדע מדויק שחייבים להכניס לשם את כל החומרים כדי לבצע תרכובת כימית מושלמת.

במובן מסוים, השיר A Million Voices של פולינה גאגארינה קצת סוטה מהמסלול הרגיל של שירים מהונדסים נטו. הזמרת ייצגה את רוסיה ב-2015 עם שיר שמבחינה מלודית בנוי בצורה טובה ואפקטיבית. המנון שמצדיק את הפנייה למיליון קולות. השיר, שנבחר שנה אחרי שרוסיה סיפחה את חצי האי קרים, מדבר על אחדות ואחווה בין אנשים מרחבי העולם שרק חולמים על שלום בין העמים. ראיתם מה עשיתי כאן? קודם מספחים, אחר כך בוכים ואז עוד כמה שנים, שוב פעם יספחו או שאפילו יכבשו... רק לאחרונה מאז כתיבת הטור, בייבי לזניה התראיין לפודקאסט ודיבר על במבי ת'אג האירית שמדברת על אהבה ושלום בעודה מאבדת את העשתונות מאחורי הקלעים מול המשלחת הישראלית. הצביעות הזו לא שונה אפילו במעט מהצביעות של השיר הרוסי.

רבים יבואו ויגידו שמה שחיזק את השיר הדביק והמלוקק הזה היה דווקא הביצוע שלה על הבמה. צר לי לבשר לכם שאנחנו ראינו שתי הופעות שונות. אני ראיתי הופעה בנאלית של בלדה שבחלקה היא הייתה עם הבעות פנים שנועדו לבטא בכי ורגש, אבל עבורי היא נראתה יותר כמו חתול מבוהל שרץ לאמצע הכביש. כן השמלה מהממת, כן האפקטים טובים, נו ו..? מה ראיתי פה שלא ראיתי באלפי בלדות אחרות פי אלף טובות יותר?

סיבה נוספת לסלידה שלי מהשיר היא, לצערי, היוצרת עצמה. אני בטוחה שהיא סבבה בתור בת אדם שאפשר לשבת איתה על קפה וללכת איתה לשיעור פילאטיס. אבל אי אפשר להפריד בין התוכן של השיר למבצעת שלו. פולינה, שידועה לימים בתור תומכת צבא רוסיה, שהופיעה בעצרות שנועדו לתמוך במעשים של פוטין, לא יכולה לעמוד על במה ולשיר למיליון קולות שיר שלום ואחווה. פשוט לא. לכן, הרגשתי גם בביצוע שמשהו שם מנותק. כאילו היא ניסתה בכוח להוציא רגש וחיבור ויצא לה פרצופים של Deer in the headlights (אולי מפחד שיעלו על התרמית והונאה).

למרות כל הסלידה שלי מהשיר, עדיין לא אמצא את עצמי שורקת לה בוז באמצע הביצוע. האירוויזיון ההוא פרץ את הדרך להתנהגות בריונית של קהל שלצערי ראינו אותה גם השנה כלפינו. כל מדינה וכל יוצר, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, זכאי לקבל את הכבוד המינימלי להשתתף בתחרות מוזיקה ושירים. נשים את זה בצד, אם אנחנו מדברים על יחסים בין אדם לחברו - אני לא יכולה לשרוק בוז למשהי שהרגע הייתה איתי בפילאטיס... רוצה לאמר: היא בת אדם. תניחו לה. שריקות בוז זה בסך הכל מאנשים טמבלים שמתעלים את הכעס למקומות הלא נכונים. פולינה גאגארינה היא בת אדם. השיר לעומת זאת, פחות. היום היה מקבל את חסדיו של ה-AI ולא היינו מרגישים בהבדל. באמת של החיים, אני מעדיפה שהשיר יהיה פשוט גרוע מאשר שיר טוב עם ביצוע מהונדס ומסר צבוע לעולם.