קרואטיה 2025: אם אין שיר, תאכלו עוגה

שנה שעברה קרואטיה הגישה לזניה והשנה אנחנו נקנח בעוגה. חבל שהיא רעילה, בדיוק כמו השיר. טור חדש של משתינה עליהם בקשת בודקת את המתכון רק כדי לגלות שעשו כזה בלאגן בהוראות ההכנה, שקארין גורן בוכה בביתה. ההופעה, לצערי הרב, הולכת להשתפר לפי התחזיות.

מבית היוצר של "מה קרה לך פינלנד?", ברוכים הבאים לתסמונת החוזרת של האירוויזיון: שנה אסל, שנה בסל. בשנה שעברה, קרואטיה הגיעה להישג מטורף של מקום שני בגמר והפעם כנראה תתרסק. השיר שנשלח לדעת הקהל היה אמור לנצח באירוויזיון: רים טים טאגי דים של בייבי לזניה. שלא תטעו, על אף המילים הקלילות וקצת טפשיות, מדובר בשיר על אזרח קרואטי שמעוניין להיפרד מהחיים העלובים והדלים בכפר לטובת עתיד טוב יותר בערים הגדולות. זו חוויה שכמעט כל אחד יכול להזדהות איתה, על אחת כמה וכמה בישראל, כשמספר האנשים שעושים רילוקיישן רק הולך וגדל. הקסם בשיר הזה טמון הן במסר האוניברסלי, הן בהזדהות והן במבצע עצמו, כפרה עליו.

השנה, קיבלנו בדיוק ההיפך. נראה שהקדם הקרואטי השנה נתן הזדמנות להרבה יותר אמנים שונים בנוף, זה תמיד שינוי מרענן, אבל השאלה היא מה נבחר בסוף והאם הוא מספיק כדי לחזור על ההישג ההוא? השיר שנבחר הוא Poison Cake של Marko Bošnjak. על משהו שמתכנן נקמה בצורת עוגה רעילה שמפתה אותו לנגוס ממנה. במי הוא נוקם? למה הוא נוקם? זה לא מעניין. מה שמעניין זה איך כולם בסוף יגידו "וואוווו איזה שואו, השיר ממש מחורבן אבל ההופעה הכי טובה שראיתי אברררר". אין מילים יותר להוסיף כמה אני עצובה מהלך הרוח בשנה האחרונה, ש*רק* ההופעה משנה. בחר בחוכמה בייבי לזניה שלא השתמש בשמו האמיתי שגם הוא מרקו, המסר האוניברסלי של הלזניה נעלם ונשארנו עם משהו תמהוני שמדבר על נקמה באמצעות עוגת רעל. למה שלעזאזל אחשוב בכלל להרעיל משהו? אלא אם זה היה בטעות כי הוספתי קמח פג תוקף.

מדובר בשיר שבהגדרה המילונית שלו נקרא בלאגן. לא תודה לאל ולא תודה לסידורל - קיבלנו מספיק שירים מבולגנים ורועשים השנה. העובדה שאנחנו עומדים לקבל עוד פיסת צומי לאוסף לא מעודדת אותי לחשוב שהאירוויזיון הזה משתפר, אלא חווה רגרסיה איומה. בהוויה של אדון מרקו, הוא שואף להבליט את מופע הפרפורמנס שזיכה את במבי ת'אג במקום הנכסף בגמר, על חשבון השיר. והנה, כבר שמועות מתרוצצות שהשיר הולך לעבור ריוואמפ ואת ההופעה יביים, לא פחות ולא יותר, הבמאי של אירלנד משנה שעברה. התעמולה והתחבולה שלו מזוהה מקילומטרים מההופעה של הקדם.

השיר עצמו מורכב מקו בס אפלולי ועמוק, ממשיך לצלילים ילדותיים ומתחנפים וחוזר לסאונד פסיכדלי, גותי ולא רקיד בעליל. קשה לי להגיד משהו על השיר כי לאורך כל 3 הדקות יש תחושה גדולה של בלבול והרמת גבה. לכן, הוא בחיים לא יעמוד בפני עצמו ללא הופעה. אז אם כבר נתייחס להופעה: מרקו לא מצליח לשכנע אותי בהגשה שלו שהוא מספיק מפחיד ומאיים. אני מבינה שמנסים לבנות סיפור סטייל "האדונית והרוכל" שבמקרה הזה מרקו הוא האדונית שמפתה את הרוכל לביתה. אצל במבי ת'אג, הייתה הסכמה שהיא שחקנית טובה בפרפורמנס פסטיבל אדינבורו שלה. אצל מרקו, אני מזהה בסך הכל טיינג'ר שאין בו את התיאטרליות וה-Charachter הנדרשים כדי להביא את הסיפור לבמה. התלבושת מגחיכה אותו לכדי נבל בסרט של מארוול, הבעות הפנים שלו יעני מתאמצות אבל סתמיות ונשארות באותה הבעה ועוד לא הגעתי לסוף שבו הוא צווח ומזייף את נשמתו כמה פעמים מתישות עד שדיממתי מהאוזניים ונאלצתי לכבות מחשש לנזק בלתי הפיך. אני מניחה שקרואטיה מחפשת לשפר את ההופעה בקדם משמעותית, אבל קודם כל - אם מרקו כל כך שואף לעשות מופע פרפורמנס, ההגשה שלו היא הדבר הראשון שצריך לעבוד עליו. אחר כך יבוא הבמאי מאירלנד ויארגן את המעטפת של תפאורה, זוויות צילום, יעיף את הרקדנים המיותרים וכו'.

בסך הכל, השיר מצטרף לרשימת השירים הכאוטיים והבלתי שמיעים שרק הולכת ומתרבה השנה. בעיקר, שיר שנוצר לשם ההופעה ולא להיפך. הרי אני לא אקשיב לזה ברכב, לא אשטוף את הבית עם זה ובטח שלא אוכל עוגה לצלילי הפזמון.

מדד השתן: חשד לציאניד בתוך כוס המדידה...