היומן הסודי של מרטין אוסטרדל: אירוויזיון 1956

ברוכים הבאים לפינה החדשה באתר פיפיבלוגס "היומן הסודי של מרטין אוסטרדל".

במסגרת הפינה נצלול יחד עם מרטין כל שבוע לחקר על אירוע, נושא או אדם הקשור לתחרות האהובה על כולנו, וכסיפתח פתיחה מרגש לפרק הראשון בפינה: 10 עובדות שלא ידעתם על התחרות הראשונה אי פעם – אירוויזיון 1956!

1. בשנת 1950 הוקם איגוד השידור האירופי (EBU), בשנת 1955 ועדה של איגוד השידור שעסקה פיתוח יוזמות ושיתופי פעולה חדשים בין המדינות החברות באיגוד הציעה להקים תחרות שירים אירופאית מבוססת על פסטיבל השירים "סן-רמו" האיטלקי. רשות השידור השוויצרית הציעה לארח את המהדורה הראשונה של התחרות שהתקיימה שנה לאחר מכן.

2. התחרות הראשונה התקיימה ביום חמישי, ה-25/05/1956 בתאטרון "קורסל" בעיר לוגאנו, הממוקמת בלב האזור הדובר איטלקית בשוויץ. התחרות בוצעה בהפקה משותפת של רשות השידור השוויצרית ורשות השידור האיטלקית. התחרות נמשכה כשעה וארבעים דקות בלבד.

3. את התחרות הנחה מנחה הטלוויזיה השווייצרי לוהנגרין פיליפלו וזוהי הפעם הראשונה והיחידה בתולדות התחרות בה הנחה את התחרות מנחה גבר יחיד.

4. בתחרות הראשונה השתתפו מספר המדינות הנמוך ביותר מכל התחרויות – 7 מדינות בלבד: הולנד, שוויץ, בלגיה, גרמניה, צרפת, לוקסמבורג ואיטליה. 3 מדינות נוספות רצו להשתתף אך איחרו את ההרשמה לתחרות: אוסטריה, בריטניה ודנמרק.

5. למרות שזו התחרות עם הכי מעט מדינות, זו לא התחרות עם הכי פחות שירים. זוהי התחרות היחידה בה כל מדינה שלחה 2 שירים לתחרות במקום שיר אחד ולכן בתחרות זו ישנם 14 שירים. (איזה מזל שהיום זה שיר אחד למדינה, תחשבו מה היינו עושים עם תחרות עם 70 או 80 שירים בשנה).

6. כל המדינות החליטו לשלוח שירים בשפה המקומית שלהם (או אחת מהשפות המקומיות) למרות שלא הייתה הגבלה על בחירת השפה. בנוסף, כל מדינה יכלה לבחור האם אותו אומן ישיר את שני השירים של המדינה או לשלוח 2 אומנים שונים (למשל: גרמניה שלחה 2 שירים בגרמנית שכל אחד בוצע ע"י זמר אחר ושוויץ בחרה את אותה זמרת ששרה שיר אחד בגרמנית ושיר אחד בצרפתית). לאור העובדה שאף מדינה לא שלחה שיר באנגלית אירוויזיון זה יחד עם אירוויזיון 1958 הם שני האירווזיונים היחידים שאין בהם שירים באנגלית בכלל.

7. הנציג הראשון של גרמניה והרביעי בסדר ההשמעה בערב היה וולטר אנדראס שוורץ עם שירו "Im Wartesaal zum großen Glück" (בעברית: בחדר ההמתנה למזל הטוב). שוורץ נולד בגרמניה ב-1913 והוא ממוצא יהודי (בן לאב יהודי), בעקבות חוקי נירנברג הוא איבד את אזרחותו הגרמנית ובמהלך מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה עבודה בעיר Lenne בגרמניה ולאחר מכן למחנה ריכוז בעיר Holzen בגרמניה שם שרד לאור העובדה שאחד ממפקדי המחנה היה חבר ילדות שלו. בשיר שלו מתח שוורץ ביקורת ע"י שימוש בשפה סוריאליסטית על החלקים בחברה הגרמנית (בעיקר מיד לאחר המלחמה) שניסו לטאטא מתחת לשטיח את אירועי השואה ואת המעורבות הגרמנית בהם. לאחר התחרות הפך שוורץ להיות סופר, מתרגם ומדובב. שוורץ נפטר בשנת 1992 בגרמניה.

8. לאור הופעת כל השירים בוצעה הצבעה ע"י צוותי שיפוט מ-(כמעט) כל המדינות, כל אחת מהמדינות הייתה צריכה לשלוח 2 שופטים לתחרות. לוקסמבורג לא הצליחה לשלוח שופטים בשל מגבלות תקציביות ולכן צוות השיפוט השוויצרי הצביע בשמם. בסיום ההצבעה מסרו השופטים כי המנצחת היא שוויץ עם השיר השני שלה בערב והתשיעי בסדר ההשמעה "Refrain" (בעברית: פזמון חוזר) בביצועה של ליס אסיה ושאר המקומות נשארו חסויים ללא חשיפת הניקוד המלא – הליך שנשמע אפילו יותר מושחת ומפוקפק מהקדמים המזרח-אירופאים שיש לנו היום. לאחר התחרות זו ליס אסיה ייצגה את שוויץ גם בשנים 1957 ו-1958, וכמו כן השתתפה בתחרות לבחירת השיר השוויצרי לתחרות בשנים 2012 ו-2013. הופעתה הציבורית האחרונה של ליס אסיה  הייתה באירוע 60 שנה לתחרות בנערך בלונדון בשנת 2015, ליס אסיה נפטרה בשנת 2018 בגיל 94.

9. הזכייה של שוויץ הייתה הפעם הראשונה שבה מדינה זכתה בהופעתה הראשונה בתחרות (זה לא מפתיע בהינתן העובדה שזו הייתה התחרות הראשונה אי-פעם) אך מה שיותר מפתיע זה שלקח 51 שנה עד שסרביה בשנת 2007 הצליחה לשחזר את ההישג הזה, ונכון להיום אף מדינה נוספת לא הצליחה להשיג זאת מלבדן.

10. עובדה אחרונה להיום – אם אתם אומרים לעצמכם "איפה אני יכול לצפות בתחרות הראשונה?" צר לי לאכזב אתכם אך אתם לא יכולים. למרות ש-10 רשתות שידור שונות שידרו את התחרות אף אחד מהם לא שמרה תיעוד מצולם את התחרות וקיים צילום רק לחלק ההדרן של השיר הזוכה. מהתחרות שרד רק קטע אודיו של התחרות (קטע חלקי ללא כל קטעי האינטרוול) וזו אחת מ-2 התחרויות היחידות שאין להם תיעוד וידיאו (יחד עם התחרות של 1964).