משתינה עליהם בקשת: פינת הביקורת של אביה אהרוני

עונת אירוויזיון הטיולים נפתחה רשמית. על אירוויזיון הטיולים עוד תשמעו הרבה מאיתנו או מ''אליעזר בן יהודה'' של השפה החובבית, עדי איינבינדר, אבל אין דרך יותר מדכאת מהיעד הראשון עוד לפני הטיסה- טרמינל 1 המעופש. ככה הרגשתי כששמעתי את Mon amour:

רגרסיה מסיבית למחוזות הבלדה הצרפתית הגנרית, כזו שיש בה רשימת מכולת של ז׳ה טם ומון אמור מפוזרים לכל עבר, עם קצת פאתוס מיותר של סלימנית (Slimane).

באותו היום שמענו מצרפת שהיא מתכננת לפרסם את הזמר ובאותו היום גם שוחרר השיר. צרפת רוצה לאמר: תעיפו את העול הזה מאתנו כמה שיותר מוקדם, גם ככה אנחנו לא בדיוק יקירי הטלווט. זה משדר חוסר רצינות במקרה הטוב או אדישות מוחלטת במקרה הרע.

לצרפת היו יציאות מעולות בעשור האחרון: אמיר חדד הכריזמטי עם שיר פופ כיפי וקליל, אלבן והעיזות מ-2022 שהיו ההפתעה הכי גדולה מצרפת, עם שיר פולקלורי מקפיץ שחווה נפילה קשה ברגע האמת (כבר אמרנו שצרפת לא יקירת הטלווט?),. אפילו לה זארה הצליחה לרגע להשיג איזושהי אהדה עם פופ דיסקו צרפתי שנשמע מאד מודרני לפני שהתגלתה כעוכרת ישראל (רמת הפתעה: לורין זוכה בשופטים).

אחרי כמה יציאות פופיות כאלו, צרפת של 2024 שוב מנסה את מזלה בבלדה, אולי כדי להתחקות אחרי הבלדה מ-2021. אבל מבחינתי אין מקום להשוואה.

ברברה פראבי הייתה אחת הבודדות שהצליחה עם בלדה צרפתית ועד כמה שהייתה קלישאת שנסון, אי אפשר להגיד שהשיר סתמי, מה שאפשר ואף מומלץ להגיד על הבלדה הנוכחית. לא הכל שחור בבלדה הזאת, הפסנתר במקום, המלודיה נוגה ונראה שלסלימנית יש קול טוב ויציב. הבעיה היא, כאמור, שזה מרגיש כמו רשימת מכולת של כל הדברים שצריכים להיות בבלדה ואין את אפקט הוואו והרגש שאמורים להתפתח בשמיעה ראשונית ואפילו בשמיעה שנייה ושלישית. הכל מרגיש דידקטי מדי, מחושב מדי, אפילו השפה הצרפתית לא מצליחה להרים את הסתמיות מהקרשים. אני יודעת, ציפיתם לראות ביקורת ראשונה סלחנית יותר, לצאת קצת מאווירת המלחמה המדכדכת. אבל השיר לא מספיק בעיני, לא כזה שאפשר להציב אותו במקום הראשון. מתנצלת בשם כל הצרפתים שלא הייתה להם הזדמנות לבחור טוב יותר. רמת שתן: זרימה חלשה על גבול העצירות. הימורות ראשונות: שיר שופטים מובהק בטלווט: 20 נקודות בלחץ + סילמנית זועמת שמוציאה אצבע משולשת לקהל. דירוגת: מקום טוב באמצע טבלה.

האזנה לשיר: