אוסטרליה 2024: לרדיו, אבל לא לאירוויזיון

השיר של אוסטרליה לאירוויזיון כלל לא מיועד לאירוויזיון וימצא את עצמו נבלע בין ים טרלולים, בלדות ו-Pop Bangers. טור חדש של "משתינה עליהם בקשת" יוסיף אותם באהבה לפלייליסט של אפל מיוזיק / ספוטיפיי, אבל לרשימת ההשמעה הפרטית.

#משתינה_עליהם_בקשת

אוסטרליה, המדינה המוזרה הזאת שהצטרפה לראשונה למתמודדת באירוויזיון ב-2015, הצליחה מאז לבסס את מעמדה כמי שכמעט תמיד יבחרו בה לעלות לגמר ולפעמים גם זוכה להצבעות ממגוון מדינות, בלי קשר לגוש או קרבה גיאוגרפית, אלא אם משהו מטעמה מייצג מדינה אחרת (*אהמ* אנדרו למברו לקפריסין 2023). במהלך השנים האלו די הצלחתי לעקוב אחרי הקו המוזיקלי שהמדינה נצמדת אליו: פופ קליל באנגלית, כמעט מנסה לחקות את להיטי המלודיפסטיבלן משבדיה, לא מזיע ולא מזיק. ואז הגיעה שנת 2023, בה אוסטרליה החליטה בוועדה פנימית לא פחות ולא יותר, לשלוח את Voyager - רוק מתקדם. רגע... מה לאוסטרליה ולרוק מתקדם באירוויזיון? הייתי ביקום מקביל כרגע או שבאמת חלומותיי הפרועים ביותר התגשמו? מבחינתי, לא רק שהז'אנר הכי מעניין ברוק פתאום קיבל במה באירוויזיון, הוא בעצם עשה משהו שחובבי רוק מתקדם שונאים: דחס שיר שמקובל שיהיה יותר מ-6 דק' ל-3 דק' בלבד. בניגוד להם, אני אהבתי את התעוזה, כי זה בדיוק מה שאני רוצה שיהיה ב"שבירת מוסכמות". שבירת המוסכמות הראשונה: לשלוח רוק מתקדם לאירוויזיון, שבירת המוסכמות השנייה: להפוך אותו לנגיש יותר באורך קצר יותר. לראשונה מזה 2015, אני אשכרה אהבתי שיר של אוסטרליה.

השנה, הוחלט שוב לכנס ועדה פנימית אחרי שנה מוצלחת של אוסטרליה, ולבחור שוב את מי שהיה לו את הפוטנציאל בזמנו לייצג אותה באירוויזיון: Electric Fields. מדובר בצמד שמשלב מוזיקה אלקטרונית עם תרבות אבוריג'ינית. הם ניסו להתמודד לאירוויזיון בעבר בקדם האוסטרלי ב-2019 עם השיר 2000 and Whatever, אבל הפסידו על חשבון אופרה גימיקית משופדת על מקל מתנדנד (כן, זה מה שזכור לי מהשיר הזה. אין פה תיבת תלונות, סורי). על פניו נראה שהבחירה השנה הייתה נכונה, כי זה צמד שבסך הכל עושה מוזיקה טובה וגם יותר מבטא את ההיסטוריה והתרבות הילידית באוסטרליה, שלה יש עבר בעייתי ואוסטרלים מאד מודעים אליה, זה למעשה ה-Whiteguilt שלהם. אבל אחרי שהשיר One Milkali (One Blood) יצא - הבנתי שנבחר השיר הלא נכון...

השיר ישר נפתח בקול של הזמר, על רקע מוזיקה חללית ואלקטרונית. אחרי 26 שניות נכנסים לדיג'רידו - כלי נגינה שמסמל במובהק את תרבות הילידים ואז עוברים במעבר חד לאלקטרוני המודרני. זה נראה שלא באמת קורה משהו מבחינת מבנה שיר, אבל מבחינה סגנונית - יש כאן הרבה שכבות. הפזמון שמדבר על "דם אחד" די דוחף את המסר לפרצוף והופך אותו לגנרי וחסר תחכום, אבל הצבעוניות המוזיקלית די מכסה על המילים הלמלמיות. בשאר הבתים לא קורה משהו מיוחד והתחושה המובילה לאורך השמיעה היא פשוט Meh. שוב, חזרנו ל"לא מזיע לא מזיק" שאוסטרליה אוהבת לשלוח, פשוט הפעם בצורת צמד שכולם חיכו שיביא בשורה אחרת.

ה-Meh בהקשר של השיר הזה לא אומר שהוא גרוע או לא שמיע. בסך הכל, אני נהניתי מהשיר ובהחלט אשמח לשמוע אותו יותר מפעם אחת - כמשהו שמשמיעים ברקע תוך כדי בישול/נהיגה/ניקיון וכו'. כשאכנס לפלייליסטים שהכנסתי באפל מיוזיק, האם אכניס אותו לפלייליסט אירוויזיון? כנראה שלא. יש לי פלייליסט שנקרא My Coollective Music שמלקט כל מיני שירים שאיתרתי דרך שזאם, או פלייליסטים אחרים. לשם השיר הזה שייך. זאת הבעיה של השיר הזה כמייצג של אוסטרליה באירוויזיון, כי הוא לא שיר גדול מהחיים, לא בלדה שקטה, לא עם אישיות אייקונית מטורללת וגם לא ההוא עם הפזמון הזכיר. זה שיר שפשוט נשלף מהאלבום של הצמד כדי שיצא כסינגל מקומי או כזה שכתוב עליו "אם שמעת את MGMT, תאהבי גם את השיר הזה". גם אם ההופעה תתברר כסוחפת וטובה, אני לא בטוחה שזה יעזור לאוסטרליה אפילו לעלות לגמר השנה. זה שיר שיכול להיבלע בקלות. אני מעריכה את הרעיון של אוסטרליה לשלוח צמד שהרבה חיכו לו, רק שהם שלחו את השיר הלא נכון.

מדד השתן: טעות באסלה