אזרבייג'ן, פולין, ליטא: הסיבוב המהיר
- Avia Aharoni
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 5 דקות
שלוש מדינות עם פוטנציאל גדול לשפה ותרבות, מסתבכות בתוך עצמן בשירים מבולבלים. אחת שולחת טיוטה לא אפויה, שנייה מתפללת לשיר ברור יותר ושלישית הולכת לאיבוד בתוך רעיון יפה שלא מבוצע טוב. משתינה עליהן בקשת מנסה לעשות סדר בבלאגן ולוקחת לסיבוב מהיר את אזרבייג'ן, פולין וליטא.
אזרבייג'ן 2026: עצלני ולא אפוי
אזרבייג'ן, כמנהגן של המדינות הקווקזיות, משחררת ברגע האחרון לדדליין שיר שנשמע כאילו נזכרה ברגע האחרון שהיא משתתפת באירוויזיון: Go של הזמרת Jiva. משמיעה ראשונה: השיר נפתח דווקא לא רע בכלל, נגיעות פסנתר נוגות עם מלודיה מסקרנת, לא יותר מדי שגרתית כפי שאני מצפה שבלדות ייפתחו. הבית הראשון גם נשמע זכיר, והאלמנט האתני שמלווה אותו במרומז, אבל אז נשמע ממרחקים המעבר הכי צ'יזי לפני הפזמון הצפוי והמשמים. לא רק שהפזמון צפוי, הוא גם נשמע מיושן מאד כאילו נדלה מאירוויזיון שלפני עשור. המילים לא עושות איתו חסד, כמעט כל שורה נשמעת כמו תרגום גוגל טרנסלייטי קלאסי לשפה האזרית שהייתה יכולה להיות בשיר ולתת לו משמעות עמוקה יותר: The truth is burning in my eyes, I'll erase you from my soul, Go, no more tears will ever flow. אני בעיקר לא נרגעת מ-The truth is burning in my eyes, גיברת לא הבנתי את כוונת המשוררת ולא הבנתי איך זה אפילו הגיוני מבחינה פואטית.
למרות המילים הדלות ואובר-התרגום, זה לא הדבר הכי מבאס כאן. מה שיותר משגע אותי הוא שאחרי שיר פופ כל כך לא מוצלח משנה שעברה, אזרבייג'ן שוב פעם בוחרת להשתמש באותו סגנון באנגלית עם קצת אלמנטים מקומיים (בעגה המקומית: דרבוקות בדקה 02:33) במקום ללכת All in בשפת מקור. לא - להחליף לשפת מקור רק בסוף זה לא נחשב, מדובר במהלך שנועד אך ורק להציל את הרפטטיביות המטורפת שיש בשיר וגם הוא נשמע עצל, צפוי ונדוש. עזבו את זה, כל ה-30 שניות האחרונות של השיר נשמעים כמו גשר שאמור להופיע לפני הפזמון, אבל זה כבר סוף השיר! לא הבנתי גיברת, למה לעשות מהלך שנשמע כמו גשר כשהשיר תכף מסתיים? זה גורם לשיר להישמע לא גמור.
בשורה התחתונה, שיר שנכתב מראש כאילו אין לו ולא יהיה לו פוטנציאל להצליח באירוויזיון של שנת 2026, שיא פריחתן של שפות המקור והלהיטים המודרניים והמתקדמים (חוץ מסאל דה וינצ'י האיטלקי). מה קורה למדינה הזאת? השפה והתרבות כל כך עשירים ומלאי פוטנציאל, למה לא למנף את זה לבמה הכי גדולה באירופה? לא צריך להתחכם יותר מדי, מספיק אפילו לשלוח את הפוראח שידעו לעשות מצוין ב- 2009 או 2021. אזרבייג'ן בנסיגה מצערת כבר 3 שנים ולא מבינה שהגיע הזמן לשנות פאזה.
מדד השתן: צא! לא רוצה אותך בשופכה שלי
פולין 2026: להתבלבל, להתפלל, לא לאהוב
אחרי ששבדיה שלחה את פלישיה, פולין שולחת את אליסיה (Alicja), זמרת שכמעט זכתה להגיע לאירוויזיון ב-2020 עם השיר Empires אבל בסוף בוטל. לצערה הרב, לא נתנו לה העפלה אוטומטית לייצג שנה לאחר מכן והיא פספסה את ההזדמנות לטובת עוד אי העפלה לגמר. 6 שנים לאחר מכן, פולין מוכנה לתת לה את ההזדמנות שפספסה ולייצג עם השיר Pray.
נראה שלאליסיה יש סגנון מאד ספציפי, גם בשיר ההוא באירוויזיון שבוטל וגם עכשיו - היא מנסה להיות זמרת "גדולה מהחיים" עם סגנון גוספל, R&B ונשמה שמרפרר בעיקר לארה"ב. באופן חשוד מאד, היא אפילו קצת נראית כמו אלישיה קיז בהופעה שלה בקדם. יש פעמים שסגנון כזה יכול לעבוד ויש פעמים שפחות אבל הנקודה היא שזה תלוי ב-100% בשיר. אליסיה היא זמרת מצוינת, מדויקת, חדה אבל עם הרבה נשמה, אז אין לי הרבה מה להגיד עליה כמבצעת. הבעיה היא שהשירים שהיא מופיעה איתם פשוט לא עושים את העבודה בשביל שהיא תבלוט קצת יותר מהאחרים וחבל. Empires במובן הזה היה נשמע קצת יותר טוב, בדגש על "קצת" כי גם לו היו מגרעות. השיר Pray הוא כל כך לא קוהרנטי, כל כך לא ברור מה הוא רוצה להגיד ומה היא רוצה ממני ולכן מרגיש חסר עניין לציבור.
הבעיה המרכזית בשיר היא המבנה. הפתיחה משדרת לי כנסיה, גוספל, עוגב, מאמות שחורות שרות ברקע Praise the lord ו-Amen, Freedom, כל הקלישאות השגורות שיש לכם בראש. דקה כזאת עברה ואז השיר הופך פתאום לאיזה ראפ R&B עם מילים של איזו שלוחית מהשכונה. כן, יש בזה משהו ששובר את הקלישאה והוא נחמד, אבל כן יש תחושה של ביונסה ואלו נעליים מאד מאדדד גדולות להיכנס אליהן. מרגיש לי שאליסיה שמעה את האלבום Lemonade, התלהבה והחליטה שהיא רוצה גם. אבל למה Lemonade הרגיש לי טבעי יותר במעברים שבין ה-R&B המעודן לראפ וה-Sassy? כי מדובר באלבום קונספט שלם. לקחת את השבירה הזאת בשיר שמיועד להיות 3 דקות הוא מהלך אמיץ ויומרני אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא בהכרח יצליח להיות מגובש כפי שרצו שיהיה.
עברו 2 דקות והפזמון שאני שומעת עכשיו הוא רחוק שנות אור ממה ש"שידרו" לי אז בתחילת השיר, אחרי הפזמון - שוב פעם משהו שנשמע כמו התחלה של שיר אחר. הרגשתי כאילו עשיתי סקירה קלילה של כמה שירים באלבום בשיר אחד. המבנה הזה שנפתר בגסות בשיר הוא בעייתי מאד, לא מובן ולא עובד לי בכלל כאן. ההופעה גם נראית מאד דלה וחסרת משמעות. הלבוש של אליסיה לא מחמיא ולא קשור, לקראת סוף השיר היא לא מצליחה לספק את הסחורה בביצוע בלייב ומזייפת את נשמתה.
כל כך הרבה מילים נכתבו כאן על השיר Pray כשבפועל אני די התפללתי שהשיר הזה הסתיים, יצאתי ממנו יותר מבולבלת מאיך שנכנסתי.
מדד השתן: התחלתי במספר 1, סיימתי במספר 2.
ליטא 2026: מגש הכסף
הנה שיר שביחס לשניים הקודמים, יש לו את הפוטנציאל הכי ממומש לשיר טוב. השנה, ליטא בחרה באמן Lion Ceccah שנראה כמו איש פרפורמנס שברח מהצגת פרינג' בתיאטרון תמונע לעשות חלטורה בהצגת הילדים של הקוסם מארץ עוץ. השיר, שנקרא Sólo quiero más, ממשיך את קו ה"אני מדינה א' עם מילים בשפה של מדינה ב'" ראו ערך בריטניה ואיין צביין דריין. גם במקרה עסקינן, לא ברור למה התכוון המשורר כשבחר דווקא בשפה הספרדית בשביל השיר הזה.
הפוטנציאל בשיר הזה נמצא בכמה רמות: רמה ראשונה היא המילים, שאם נטרח לקרוא אותם נגלה יותר רצינות מסתם "לך" או "תתפלל". השיר מדבר על החיים שצריך להמשיך למצות אותם עד תום גם אם אנחנו חיים בעולם מטורף וגם אם אין יותר אלוהים להתפלל אליהם (לתשומת לבה של אליסיה). יש בתוך זה משמעות שהיא רלוונטית בעיקר היום ובעיקר במצבנו. דבר נוסף הוא בבית הזה ששמתי לב אליו כשקראתי את המילים: "כאב ושמחה, אלה החיים, אולי יהיה קל יותר עם כתוביות? כמו בסרט ישן, תן לכאב ליצור מוזיקה שמאחדת ללא מילים" - הבית הזה בלבד נאמר בלא פחות מ-3 שפות (ספרדית, ליטאית וצרפתית). המסר כאן מועבר בצורה יפה בעיני, כאב שמחה וחיים הם תחושות בינלאומיות שאפשר ליצור אותם בשיר שנועד לאחד. בניגוד ל"מישל" שערבוב השפות עם אנגלית נשמע מיותר - כאן זה משרת את מה שהשיר רוצה להעביר. הבעיה היא ש"בין דמעה לדמעה, אף אחד לא ישמע". רוצה לאמר, השיר והמבנה שלו מבולבלים ובולעים פנימה את המסר היפה הזה וחבל.
הבלבול הזה מוביל אותי לרמה השנייה שהיא המלודיה. הבית הראשון והפזמון חזקים מאד, זכירים ומחברים לקונספט של השיר. אחרי הפזמון - השיר הזה כל כך הולך לאיבוד שזה כואב. אותו בית שהזכרתי מקודם לא מבוצע טוב ולא קשור לבית הראשון והפזמון שהיו לפניו. הדקה האחרונה לפני הסוף פשוט חוזרת על עצמה, כנראה בגלל שצריך להגיע ל-3 דקות. נוצרת מעין תחושה כזו שהשיר היה צריך להסתיים ב-2 דקות בלבד. גם כאן, כמו פולין, חסרה קוהרנטיות במבנה של השיר, רק שאצל ליטא לא מדובר בכמה שירים שונים שמחוברים יחד, אלא המלודיה לא מגיעה לאותה עוצמה כמו הבית הראשון ולא נשמעת כמוה. היא משום מה קצרה יותר ואיטית יותר.
מה שיותר מבאס הוא שהדרך היחידה לפצות על שיר פחות זכיר שהולך לאיבוד היא ללכת על "גימיק" של אמן פרפורמנס צבוע בכסף. יכול להיות שזו חלק מהאמנות שלו, אבל באירוויזיון לצערי זה יכול להיתפס יותר כסתם אלמנט מושך תשומת לב. מרוב אמירות אמנותיות לא רואים את היער, היער עם שביל האבנים הצהובות כמובן.
מדד השתן: יש לי עוד פיפי
תגובות