איסלנד 2024: הכיף ניצח את הפוליטיקה

גבירותי ורבותי: מהפך! אחרי בנייה וציפייה רבה לניצחון של הזמר בשאר מורד בקדם האיסלנדי, חלה תפנית בעלילה ונבחרה הרה ביורק לייצג (שוב) את איסלנד באירוויזיון. טור חדש, הפעם מפזרת נצנצים בקשת.

#משתינה_עליהם_בקשת

זה היה אמור להיות הרגע של איסלנד לזרוח ולשלוח שיר שבעקבותיו המדינה התחזקה בהימורות בצורה מוגזמת ופרועה (מקום 3 בסיכויי הזכייה). כולנו יודעים שלא מדובר כמובן בהרה ביורק, אלא השיר Wild West של בשאר מורד, זמר פלסטיני ממזרח ירושלים שבמקרה חי באיסלנד לצד הגייזרים והרי הגעש והחליט לעשות קצת רעש ובלאגן. רשות השידור האיסלנדית כמובן שיתפה איתו פעולה, בידיעה שהזכייה שלו תעניק לאיסלנד קולות רחמים לא לה. זהו מפגן התמיכה המאולץ והצבוע של השנה. ייאמר לזכותו שאם יש משהו שהוא הצליח להתחכם איתו זה המילים של השיר - איסלנד שיחקה לפי "חוקי" המשחק של ה-EBU וגם אם תתעמקו ותחפשו בציציות, לא תמצאו שום דבר פוליטי בשיר של מורד. ככל הנראה, הגוף המפקח היה מאשר אותו. להבדיל אלפי הבדלות מ-October Rain. ולא. זה לא קשור לנטייה פוליטית, זה קשור לכתיבת מילים עם מסר עקיף שלא מתייחס ישירות לאירועים אקטואליים שמתרחשים היום. עוד יגיע היום וארחיב בנושא, אבל ב-2 מילים: די להיתמם.

גם ההופעה של בשאר מורד לא אזכרה באופן ישיר את הזהות הפלסטינית שלו, אבל היא "צעקה" את זה באופן שלא משאיר מקום לפרשנויות, לפחות לא לישראלים שצופים. התאורה האדומה, ירוקה, שחורה, הלד ברצפה עם שדה הכלניות - כלנית זה הפרח הרשמי, אבל גם מסמל עבורנו את שדה הכלניות הפורחות בעוטף עזה ובאופן מעורר בחילה, בשאר והרקדנים דורכים על הרצפה מלאת הכלניות. שוב - לקהל האירופאי זה לא עושה שום דבר. לנו כן. לקראת סיום השיר, הרקדנים שלבושים במדי בוקרים פוצחים בדבקה ולאחר מכן מנופפים בדגלים בצבעים "ניטרליים" של ירוק ושחור. על רקע מסכי הלד של אבטיחים ושאר פירות, אי אפשר לטעות בפרשנות, פשוט אי אפשר. למה אני מפרטת את כל זה? כי ישראל בקלות הייתה יכולה להתחכם ככה עם הופעה, אבל זה פשוט ייראה מאולץ. ההופעה של בשאר שמכסה על שיר בינוני לחלוטין, נראית מאולצת מלהסביר את הזהות שלו בתור פלסטיני שהגיע ל"מערב הפרוע". צריך להגיד את האמת כפי שהיא: אם השיר הזה היה מבוצע על ידי משהו אנונימי, הוא לא היה מתקבל באופן הזה, אפילו לא היה מקבל הזדמנות לעלות לגמר של הקדם האיסלנדי. הניסיון הנואש של איסלנד לספר סיפור לא לה ולנכס קולות פוליטיים לא לה, הוא מפגן צביעות ופתטיות מהסוג השפל ביותר. כל ההייפ והסופרלטיבים שנזרקו לאוויר התירה את הרושם שהקהל האיסלנדי הולך לבחור בו בכל מחיר ואז גם ה-EBU וגם כולם ייתקלו בכאב ראש מסוג חדש ובצורת אבטיח. גם אנחנו בצוות פיפיבלוגס הכנו את הת*ת לבחירה המבאסת שצפויה לבוא. בחיאת, אפילו הכנתי כאן טיוטה עם תמונה של בשאר מורד שנבחרה עם הרבה עצבים.

ואז זה קרה - לסופר פיינל עלו 2 מועמדים להצבעה שתכריע על הניצחון בקדם: בשאר מורד והרה ביורק. השיר של הרה ביורק נקרא Scared of Heights - שלא תטעו, גם הוא לדעתי שיר בינוני ולא מתקרב אפילו לשיר האייקוני שייצגה איתו את איסלנד ב-2010. הבנייה שלו היא מאד Flat, הפזמון חלש ובאופן כללי נשמע שהשיר לא מנסה להמריא לשום מקום, רק קצבי ופאן. אני מעולם לא עודדתי כזה שיר בינוני כמו שעודדתי את השיר הזה שינצח. כי הבנתי שיש פה משהו הרבה מעבר לדיון אם השיר מוצלח או לא. יש כאן הכרעה האם תיבחר המוזיקה או שייבחר מסע יח"צ פוליטי נואש? הקהל האיסלנדי בצעד אמיץ ומהפכני, החליט לבחור במוזיקה: הרה ביורק. הוא מבין משהו שהקשקשנים בטוויטר וברשתות החברתיות לא מבינים: הוא רוצה משהי שתייצג אותם כעם איסלנדי. הוא מסרב להיות כלי במשחק הפוליטי שאיסלנד ניסתה לעשות. כי זאת פוליטיקה שלא קשורה למדינה הזאת ומעולם לא הייתה צריכה להתערב בכל מה שקשור לסכסוך - לא על בימת האירוויזיון ולא מחוצה לה. את התמונה שאולצתי להדביק לטור הזה החלפתי בשעה טובה!

מדד השתן: נצנצים במקסימום