בבקשה אל תזמיני את עצמך: לורין

היא הזמינה את עצמה כמה פעמים ולא ויתרה עד שניצחה פעמיים באירוויזיון. מעשה באישה ששברה את תקרת הזכוכית שג'וני לוגאן הציב אי שם בשנות השמונים, אבל בואו, לא באמת רצינו שהיא זו שתעשה את זה.. השם שלה מתחרז עם טחורים, אז בוודאי ניחשתם: זו לורין.

מבלי לעשות איפה ואיפה, לא משנה מאיפה הגעת ואם אתה זכר או את נקבה ולא משנה המגדר שבינהם: אם אמרו עליך שאת מאוסה, אז כנראה שיש דברים בגו. צר לי, רמת המיאוס לא פוסחת על מגדרים (ספוילר לפרק הבא ב"אל תזמין את עצמך"). תרשו לי לקחת אתכם דווקא לסוף, לרגע הזה בגמר אירוויזיון 2023. המסך המפוצל של לורין - שם מוכר בכל בית של חובב ונון חובב בו זמנית, וקעריה - שם שהיה אנונימי עד הרגע הזה אבל הצליח לסחוף מחדש כל חובב ונון חובב בו זמנית. הרגע הזה לא סתם ייזכר לדורות, הוא זה שיקבע מלחמה בין דעת הקהל לבין דעת השופטים למשך השנתיים הבאות. האם הקהל צריך עוד מאותו דבר או שחייבים משהו מרענן? שנתיים אחרי, כנראה שרוח האירוויזיון נושבת לכיוון השופטים שכמו בשנות ה-90 בעידן אימפריית חברות התקליטים, הם אלו שיקבעו את הטון והם יודעים הכי טוב מה הקהל שלהם רוצה.

יש לי דעה מפתיעה: השופטים לא טועים. יש קהל חובבים ותיק שעדיין אוהב את לורין ולא שוכח לה חסד נעורים מאז 2012. בשנה הזו, למרות שכבר ניסתה להתמודד במלודיפסטיבלן שנה לפני כן ולא זכתה, דווקא בפעם השנייה היא הצליחה לזרוח עם הלהיט האלמותי "אופוריה" שפרץ כל תקרת אירוויזיון אפשרית והפך להצלחה מסחרית בכל העולם. מאז, לורין הפכה לזמרת מצליחה ואת תומאס ג:סון למשורר הבית של כל מתמודד אירוויזיון נואש להצלחה. אבל יש בעיה אחרת: לא כל להיט אייקוני הופך לכזה מאוס כמו אופוריה. קשה להסביר את זה ובוודאי שמדובר בדעה בלבד, אבל משהו בהצלחה שלו מחוץ לעולם האירוויזיון דווקא עשה לו יותר רע מאשר טוב.

כמו כל אמן שבדי שרוצה לשחזר את טעם ההצלחה, גם לורין ניסתה להזמין את עצמה שוב למלודיפסטיבלן ב-2017 והתמודדה עם השיר Statements. רבים יגידו שדווקא השיר הזה היה הכי טוב שלה, אפילו יותר מאופוריה. הרשו לי להניד עפעף: כל השירים שלה אותו דבר. סורי נוט סורי. בכל מקרה, דווקא בשנה הזו היינו מצפים שהיא תבין את הרמז ותישאר עם האופוריה שלה מ-2012, אבל לורין סירבה לוותר וקבעה לכולם כמה עובדות: 1. אני הולכת להיות האישה הראשונה שתנצח פעמיים באירוויזיון 2. שבדיה הולכת להשוות את מספר הניצחונות הגדול ביותר עם אירלנד 3. שבדיה הולכת לארח במאלמו 50 שנים אחרי הניצחון הראשון שלה עם אבבא. ב-2023 הגשימה את משאלות ליבה ואת משאלותיה של שבדיה המקומבנת והוציאה את השיר "Tatoo", מבין כותבי השיר? ניחשתם נכון: תומאס ג:סון.

מכירים את תכניות הריאליטי המעצבנות האלה שפתאום באות עם "עונת אולסטארס"? תהיו כנים עם עצמכם. האם תעדיפו לראות עונה חדשה או עונת אולסטארס? שימו לב שלא אתם אלו שתבחרו את כוכבי העבר שישתתפו בעונה, רק מקבלי ההחלטות. בואו נגיד שהיחידה שיכולה להפוך עונת אולסטארס למעולה כמו עונה חדשה היא דראג רייס (וגם אז, זה צריך להיות עם מלכות טובות, לא כאלו שנגמר להן כל השימרים וצריכות לחדש כסף ומלאי). באירוויזיון, פורמט שכזה פשוט ימאיס על הציבור אמנים חוזרים. כל עונות האולסטארס האלו באות במטרה אחת בלבד: לשקם קריירה גוועת של כוכבי עבר או לקדם אותם אל היעד הבא. הצופים הם הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלהם. כפי שרוב הביקורות הראשונות אמרו על השיר Tatoo: זה שיר מאד בינוני, לא מלהיב, מיינסטרימי להחריד. אם הוא לא היה של לורין, סביר להניח שלא היה מנצח. זה מה שמבאס במתמודדת אול סטארס כמוה. אבל יש משהו אפילו יותר מבאס: מתמודדת אול סטארס שבאה לתחרות עם מתמודדים חדשים. ועוד משבדיה, ועוד עם התותחים הגדולים כמו תומאס ג:סון ועוד עוכרת ישראל רחמנא ליצלן!!. לא כוחות! איך לעזאזל אמנים חדשים אמורים לפרוץ באירוויזיון כשיש להם קרנפי קריירה שצריכים לגבור עליהם?

הטור הזה היה אמור להיות על לורין, שלא תזמין את עצמה שוב כי היא ליטרלי זכתה פעמיים ומה היא עוד הייתה רוצה מהתחרות הזאת. אבל הטור הזה בעצם מוקדש לכל האמנים שכבר הגיעו רחוק באירוויזיון. הגיע הזמן גם להיות כנה עם עצמי: האמנים החוזרים האלו שאני לא רוצה לראות אותם שוב מתמודדים באירוויזיון יכולים להיות גם קעריה, בייבי לזניה, מנסקין וכו'. אני מעדיפה שאירוויזיון בשבילם יהיה משהו חד פעמי, לטוב ולרע. אירוויזיון במקור היא במה מוזיקלית שאמורה להכיל את כולם. אם האיביו היה ממש רוצה, הוא היה מקים עונת אולסטארס, אבל כנראה שיש סיבה שהוא לא עשה את זה עד עכשיו: כי הוא הבין שזה מתכון לכישלון. אין עניין לציבור לראות מתמודדי עבר מופיעים שוב למשך עונה שלמה. לכן, הרגע הזה במסך המפוצל של 2023 כשהקול היחיד שנשמע מהקהל זה "צ'ה צ'ה צ'ה", זה אמור להיות רמז מאד בולט לכולם. השופטים אולי יודעים מה הקהל רוצה, אבל לא מה הוא צריך. הוא לא צריך פופרה בגרוש, לא צריך אג'נדה מגדרית בשקל ולא צריך זוכת עבר שתגשים את הגחמות של עצמה והמדינה שלה. הוא צריך א-ו-ת-נ-ט-י-ו-ת. השופטים יכולים להתעקש מפה ועד מחר שזה לא מה שהם רוצים ולהמשיך לדפוק את הראש בקיר. בסופו של דבר - הקהל יגיד את דברו גם השנה כשיצוץ חביב קהל נוסף. אולי גם כאן צריך משהי חביבת קהל שתשבור את תקרת הזכוכית?...