הולנד 2024: כיפי ועמוק בו זמנית, חבל שיצא שנה אחת מאוחר מדי

הראפר/זמר Joost Klein בחר להראות את המוזיקה ההולנדית האותנטית של היום וניסה להכניס מסר של אחדות בהקדשה לאבא שלו. הבעיה היא שהצופה הממוצע כנראה לא יבין את כוונת המשורר וימצא את עצמו שוב מקטר על הקרקס הנוראי של העונה. טור חדש של משתינה עליהם בקשת מסביר למה צריך להראות קצת חמלה כלפי השיר, אבל מבין את העיתוי הבעייתי.

#משתינה_עליהם_בקשת

הולנד הולנד הולנד... מאז הניצחון הענק של 2019 לא הצלחת להביא בשורה חדשה לאירוויזיון ונראה שנתקעת בנישת ה"בלדה האיכותית". ב-2022 שלחת את S10 הנהדרת עם שיר יפה בהולנדית אבל מאד מכוון שופטים וב-2023 שלחת את מיה וניקולאי עם ביצוע מחריד לשיר שנשמע כל כך יפה בגרסת הסטודיו. האחרון נכתב ע"י דאנקן לורנס ובכך סגר את מעגל הבלדות האיכותית באקורד צורם של אי העפלה לגמר. השנה החליטו שם בוועדה לשנות כיוון ולשלוח את Joost Klein, אמן יחסית מוכר בהולנד עם שירים ש...איך נאמר בעדינות... לא מסמלים אפילו בחצי את מה שהולנד שלחה בשנים האחרונות. זה היה אמור להיות החידוש המרענן של 2024, כזה שכולם ידברו עליו, עם מלא טיזרים הפתעות וטירלולים. ואז הגיעו מדינות אחרות שחשבו בדיוק אותו הדבר: פינלנד, אסטוניה, אירלנד, קרואטיה וכל המומנטום שהולנד בנתה עליו התמוטט כמו מגדל קלפים אחד גדול. עכשיו כל מה שקהילת החובבים מדברת עליו זה "אפקט קאריה", "אירוויזיון קרקס", "שירי בדיחות". לא נשאר מקום אפילו לדיון בכל שיר בנפרד. מבחינת הרוב, הם כמקשה אחת. כדור שלג צבעוני זרחני ומוזר (רצוי ירוק).

לפני שנגיע לביקורת על השיר עצמו, אני רוצה לפחות להתעמק ולהבין מאיפה השיר הזה הגיע, מה הוא רוצה מחיינו והאם הוא באמת "שיר בדיחה"? כל המידע כאן מתבסס על אתרי אירוויזיון או סתם תגובות של חובבות הולנדיות היסטריות שפשוט מאוכזבות מאיך שהשיר התקבל. מבחינה מוזיקלית: הסגנון הוא מאד 90s מרפרר בצורה מחשידה כמעט ל-No Limits האלמותי, אבל הז'אנר המוזיקלי המוביל בכלל נולד בהולנד! גאבר (Gabber) הוא סגנון של רייב ותת ז'אנר של טכנו הארדקור שפותח ברוטרדם בשנות ה-90 ונשאר פופולרי עד היום. במובן הזה, יוסט (Joost) בסך הכל מחיה את הז'אנר הזה בשיר כחלק מחוויית האותנטיות של הולנד. הלאה למילים - אם נראה את הקליפ עם תרגום לאנגלית נוכל לראות שיש פער ענק בין המוזיקה הכיפית והקופצנית לבין המילים שמדברות על אירופה המאוחדת ללא גבולות שבה כל אחד יכול לנסוע בחופשיות בכל זמן. הסוף של הקליפ תפס אותי לא מוכנה, כי הבנתי שבסופו של דבר כל מה שהוא אומר בשיר מוקדש לאבא שלו, שחלם על אותה אירופה מאוחדת שעכשיו הוא יכול לנוע בה. חשבתי שמדובר באבא שנפטר ובאמת אחרי עוד חיפוש גיליתי שיוסט איבד את אבא שלו כשהיה בן 12 ושנה לאחר מכן איבד גם את אמא שלו (!). מזה אפשר להבין שכל מסע הנדידה שלו הוא כשיוסט יתום. זה כשלעצמו מאד מרגש ולא מובן מאליו כשמסתכלים מקרוב על שיר כזה. השילוב של מסר יפה, גאווה במוזיקה ההולנדית וסיפור אישי, מרים מבחינתי את השיר להרבה מעבר לסתם שיר בדיחה.

אז איפה הבעיה? הרי אני מאד אוהבת את Europapa וכבר חורשת עליו מאז שיצא. הבעיה טמונה בדיוק במה שהסברתי בהתחלה: השיר הגיע שנה אחת מאוחר מדי. הוא הגיע בשנה בה יש שפע של שירים מיוחדים שמושפעים מכל מיני סגנונות (במיוחד רייב מה-90s) ובגלל זה קשה לי ליהנות ממנו כמו שהייתי אמורה בכל שנה אחרת. אני בטוחה ומאמינה שאם הוא היה יוצא לפני שנתיים, או אפילו בשנה שיצא השיר של קאריה (צ'ה צ'ה צ'ה) הוא היה מתקבל לגמרי אחרת. יש תחושה של רוויה מכל מדינה שמנסה ולפעמים מתאמצת באופן נואש לשלוח משהו שונה ואז נוצר אפקט הפוך ממה שהתכוונו אליו. בכל מקרה, זה שיר חמוד לחלוטין ויודעים מה? אפילו לא הייתי צריכה לעשות עבודת דוקטורט בשביל להבין שהוא מוקדש לאבא שלו (כבר משם השיר אפשר לדעת). מי יודע, אולי הקהל בבית בכל זאת יתחבר וישים בצד את כל המחלוקת על שירי קרקס בעד או נגד, ופשוט ייהנה מהדרך.

מדד השתן: נמצאה כמות סוכר גבוהה