חצי גמר ראשון 2026 - סיכום

היום שאחרי, כל הפרשנויות, הביקורות והתעופות על אירוע חצי הגמר הראשון של האירוויזיון וגולת הכותרת: אנחנו בגמר! טור חדש מסכם את מה שראינו על הבמה והאם התחזיות שלי התממשו?

ברוכים הבאים לאירופה הקלאסית, מקום בו האירוויזיון משמש דיור מוגן לקלאסיקות על זמניות שתמיד כיף להיזכר בהן, כמו שנרמז בקטע הפתיחה. להיטים בעיקר משנות ה60-90 שהראו כמה יפה היה לפני כל הפירוטכניקה הקרקס, הפוליטיקה והבלגנים. השנה, האירוויזיון מציין 70 שנים להולדתו. הוא כבר מבוגר מפוכח ובעיקר מתגעגע למה שהיה ונאבד בדרך. רוצה להכריז רשמית שנגמרו שנתיים קשות של קשקושים פוליטיים ורעל, כשהשיא היה המדינות שפרשו. לא נעים להגיד, אבל הצעד הזה היה כמו להעיף את הילדים הבעייתיים מהכיתה שיהיה קצת יותר שקט וריכוז. ואכן האירוע עבר בשקט, בנחת ובלי דרמות ענק שהעכירו את האווירה (תרתי משמע). חוץ מזה, חייבים להגיד בפה מלא - הזכייה של אוסטריה שנה שעברה היא הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לנו. א. בגלל שאם היינו מארחים, אין מצב שהשנה הייתה עוברת בכזה שקט מופתי כמו עכשיו. ב. כפי שראיתם, אוסטריה היא מדינה ידידותית שמכבדת כל מדינה באשר היא. הסימן הראשוני עלה כבר מקטע הפתיחה, בו לא התביישו להכניס את דיווה של דנה אינטרנשיונל כחלק בלתי נפרד מלהיטי כל הזמנים.

האווירה הכללית של האינטרבלים והמעברים הייתה נחמדה אבל כאן נכנסת הדילמה שלי. מצד אחד, יש משהו מקסים ויפה ב-70 שנות אירוויזיון, שלכבודו מרימים אירוע מעונב וקלאסי, כיאה למדינה כמו אוסטריה: הופעת הפתיחה ל"שיר אהבה בכחול" המופתי מ-1967 בביצוע של ותיקי אירוויזיון אוסטרים, הופעת קרקס סטייל "מדראנו" בסגנון שהיינו רואים פעם, עם האוהל באמצע פארק הירקון ובובת קמע מפחידה של צ'יטוס שחטפתי ממנה טראומה בגיל 5, שעשועון טריוויה שנראה כאילו תלשו אותו מהסבנטיז, אבל מהווה חימום אדיר לאירוע בראנץ' טריווית האירוויזיון שאנחנו מכינים בשישי הקרוב (שלא תשכחו מי יזם שעשועון כזה קודם....!).

מצד שני, הייתה נטייה חזקה "לבגר" את האירוע יותר מדי ואז יוצאים גם בדיחות סבא ויבשושיות כזו שמאפיינת יותר אירוויזיונים של פעם ופחות הפלפליות והציניות של היום בעולם שבו כולנו חיים בסרקזם של רשתות חברתיות. הדוגמא הכי בולטת היא המנחים. סברובסקי והלבוש אלביס לדלפונות שלו נראה יותר כמו תכשיט ניקל זול מעלי אקספרס ואוסטרובסקי נראתה פצצה אבל עם כריזמה של שיפוד שתכף נצלה במנגל well done. מנחים כאלו שהם פשוט נמצאים שם, בלי טעם וריח. חשבתי שכבר עברנו את תופעות הלוואי האלו של הקורונה.

אם כבר בקורונה עסקינן, הגלויות היו רמה אחת מעל האסון בטורינו. כלומר, השילוב המלאכותי של מתמודדי האירוויזיון בנופים של אוסטריה היה ערוך עם טיפה יותר טעם, ועדיין הקונספט הזה פשוט לא עובר מסך ולא ברורה ההתעקשות להמשיך עם זה כשנגמרה תקופת הקורונה עם המגבלות. אני מופתעת לרעה שככה אוסטריה החליטה להציג את הגלויות שלה במקום לצלם את המתמודדים בנופים עצמם כמו שצריך (העוכרות יבואו ויגידו שזה בגלל נועם בתן, היחיד שלא היה יכול לנסוע לוינה מעניין מאד למה). בקיצור - זה היה מאד Underwhelming לעומת שנה שעברה.

עוד נקודה להתעכב עליה זה האינטרבל אוסטריה / אוסטרליה - תאומות או שונות? כרעיון - חמוד, מצחיק, מתבקש. היה אפילו מצחיק יותר אם היו מראים תייר מבולבל שעולה למטוס עם כרטיס למדינה הלא נכונה כי הוא הזמין מהר מדי באתר ולא שם לב. זה יותר common error משהיינו מצפים. במקום זה, הביאו מכל הפייבוריטים האוסטרליים מ-2015 את גו ג׳ו - משהו שנון חובבים היו צריכים להיזכר בו לשנייה להבין במי מדובר. אותו גו ג'ו שבכלל לא עלה לגמר בשנה שעברה.. נראה ששווה להשתייך לקליקת הביוטי בלנדרז כדי לקבל דברים באירוויזיון. היו חסרים מתמודדים אוסטרלים? דני מוויאג'ר ליטרלי בוינה עכשיו מפרשן עם קורטני אקט, דמי אים הייתה שמחה לקבל עוד זמן מסך חוץ מלזרוע שמועה כל שנה שהיא חוזרת לאירוויזיון, גיא סבסטיאן גאד דאמט!!! איך לא חשבו על מי שלראשונה ייצג את אוסטרליה באירוויזיון ועוד בוינה 2015?? אני שוברת את הראש. ליטרלי שוברת את הראש שאף אחד בקריאטייב שם לא חשב על זה.

חוץ מזה - הבעיה היא שהנאמבר ארך ואני לא מגזימה מדדתי שעון: 6 דקות. זה הרגיש כמו נצח. ב-3 הדקות האחרונות כבר צעקתי למסך ״אוקיי הבנתי מיציתי חלאס להתקדם".

נקודות האור:

הבמה - בשנים האחרונות חל שיפור מטורף במרחב הבימתי, שאפילו לא שמנו לב למגבלת הגודל של השנה ביחס לשנים קודמות. כל מי שאירח אחרי טורינו הבין שלהתיימר ולקפוץ מעל הפופיק אף פעם לא נגמר טוב. תשאירו למדינות אחרות להביא את הפרופס שלהם, אתם תדאגו לבמה מספיק גדולה. זה הכל.

הכרזת העולות לגמר חזרה למתכונת הקלאסית: הקראה רנדומלית של 10 המדינות, במקום מסכים מפוצלים מבלבלים של 3 מדינות שונות כל פעם. שוב, כיאה למדינה כמו אוסטריה - קלאסי. אין שום סיבה לקלקל משהו שעבד כבר שנים ותודה לאל וסידורל שהפיילוט המחורבן הזה החזיק מעמד רק שנה אחת.

בתוך האולם נרשמה נוכחות טובה של ישראלים וקהל אוהד באופן כללי. המעטים שבעוכרים נבלעים בינהם, אולי אחד שניים שצועקים או מראים תמונה של דגל פלסטין במסך של האייפון כי הם קמצנים מדי לקנות דגל ב-20 יורו. good call - EBU.

אבל לפני שצוללים פנימה, במיוחד להופעה של ישראל - רק רוצה להבין דבר אחד: בן אדם מגיע לוינה, קונה כרטיס, נעמד בקהל, ממתין בסבלנות ואז צווח מלמולים חסרי פשר לנועם בתן רק בשביל שיעיפו אותו מהאולם? לא פלא שהוא מיעוט. כי זה אקט ששמור לאנשים דבילים במיוחד שמתיימרים להיות אקטיביסטים, בפועל הם תרמו חלק לא מבוטל להמשך האירוויזיון שיתקיים במתכונת הנוכחית (כלומר, תחרות מוזיקה ללא פוליטיקה). למה דבילים כמוהו לא לומדים שהם בסך הכל משחקים לידיים שלנו.

ועכשיו למה שכולנו התכנסנו אליו: ההופעות של המדינות. מי הצטיינה, מי פישלה והאם התחזית הפרועה שלי השתלמה בסוף.

מולדובה:

כצפוי למופע פותח, סטושי היה אנרגטי, חיובי, עם גיוס קהל מסיבי שהרים לו בטירוף באולם. מולודובה הוכיחה שגם עם שיר איום וחופר היא מסוגלת להזרים את כל הקהל שיריע לה. משהו באנרגיות המחשמלות של כל ההרכב שם היה אפקטיבי ועשה את העבודה. לא היה צריך יותר מזה על הבמה. לא שמנו לב לאפקטים הזולים של הטקסט על המסך שנראה כמו גופן רנדומלי ב-word או התלבושת הזולה של סטושי שנראה כמו משהו שאפשר להוציא מערמת עודפים בשוק ראש העין. דוגמא טובה מאד איך להיות זולים אך לספק את הסחורה כאילו הם מיליון דולר. כפי שחזיתי, מולדובה עלתה לגמר. ככל הנראה בזכות הטלווט יותר מהשופטים (לא אתפלא אם גם הגיעה לטופ 3 בטלווט של הסמי).

שבדיה:

לא ארחיב יותר מדי כי מדובר בהופעה שהיא קופי מהמלודיפסטיבלן כמו תמיד. הבעיה היא יותר בפלישיה, היא לא מזייפת אבל גוון הקול שלה מאד מאנפף ולא נעים לשמיעה. מעין טון סתמי כזה שאין בו נשמה או עומק. אני לא יכולה להירגע מזה שהיא בוחרת לשיר עם מסכה. אין בעיה שתכסה את עצמה אם זה הקטע שלה, אבל כפי שרו פול אמרה זאת קודם - זאת תחרות שירים ותחרות שירה, WE NEED TO SEE YOUR LIPS. בכל מקרה, לא הפתעה ששבדיה עלתה לגמר, התחזקה בי התחושה שתסיים כמו מרקוס ומרטינוס לפני שנתיים, בתחתית טופ 10.

קרואטיה:

המצטיינת של הסמי בקטגוריית הבמה הכי מרהיבה. בימוי מהפנט, מעניין, מסקרן. קומפוזיציה נהדרת של כל הבנות והתקשורת שלהן עם האישה בלבן. זה מה שאני קוראת - בימוי עם מעוף. שיר שמספר את הסיפור שלו על הבמה וכולנו מושקעים בו, גם אם פחות אהבנו את השיר (למרות שאני חושבת שהשיר מהמם). אני כל כך מעריכה שרואים פוטנציאל על הבמה בקדם הקרואטי ואפילו אותה מסוגלים לשדרג פלאים. התלבושות היו מהממות, היה יותר דגש על הקעקועים בפנים ובגוף שהיו כל כך אסתטיים ויפים. הייתה לדעתי תקלה קטנה באחד השוטים שהבנות מושיטות יד לאישה בלבן, היה שם יותר מדי עשן ומקווה שבגמר זה יתוקן. חוץ מזה, רואים שהושקעה מחשבה ארוכה איך לבנות את הנאמבר בצורה הכי אפקטיבית שיש. הבנות נשמעו מצוין, לא זייפו. לדעתי, תהיה הפתעה והיא תזכה ליותר נקודות מהשופטים מאשר הקהל.

יוון:

לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים לאורך כל ההופעה. לאקילס יש קסם שלא ראיתי אצל מועמדים אחרים בסמי. הוא נראה מותק של בן אדם, מצחיק אבל לא נופל למחוזות הקרינג', הוא עושה את זה בחינניות, באלגנטיות כזו שהיה לי חסר אצל טומי קאש ודומיו. הבחירה להתמקד בו ורק אז לגשת לכל הקשקושיאדה החמודה שמסביב הייתה החלטה נבונה מאד. האפקטים על המסך היו מרשימים, ההוריקן של הקנדי קראש וכל הקונספט הזה של משחקי טאבלט של ילדים בני 8 היה לי קסום ולא מעיק או מציק. הקורקינט בקאט ווק הוא רעיון חמוד מאד, אם כי מבוצע קצת באפיסת אנרגיות. אני בעיקר מתרשמת מאקילס שעושה כל כךךך הרבה דברים על הבמה ועדיין בקטע המרגש הוא מצליח איכשהו להחזיק את עצמו ווקאלית. מה שכן, מצפייה שנייה שלי בכל הסגמנט עם הסבתא והפגישה עם הדמויות האחרות הרגישה עמוסה טו מאץ'. כלומר, התוספת של הדמויות הייתה מתבקשת וקשורה לקונספט ה"משחקי מחשב", אבל המעבר של אקילס בין החדרים על הבמה הרגישה עמוסה. הייתי פשוט מציגה אותם עם מסכי לד פשוטים כשהם בפוזה כזו כמו ששחקן בוחר דמויות לפני המשחק.

בסך הכל, אני עדיין עומדת בדעתי שזה לוקח טלווט, יכול להיות שבפער קטן יותר משנים קודמות, אבל לא מתפלאת שהמדינה נמצאת כרגע במקום שני בהימורות.

פורטוגל:

תודה לאל וסידורל - צדקתי בהימור לגבי פורטוגל הפעם. אני מעריכה את המאמצים של פורטוגל לשלוח שירים פחות קומפטטיביים מהשאר אבל יש צחוקים ויש חלאס. המיקום אחרי ההופעה הסופר מרשימה ומקפיצה של יוון לא השאיר לה שום סיכוי לבלוט. ההופעה של יוון היא משהו שחייבים לפחות 10 דקות להירגע ממנו. אין מה לעשות. נון חובבים ששומעים את השיר הזה לראשונה יפהקו וילכו לשירותים, זו ירידת אנרגיה קיצונית מדי מבחינת סדר שירים. מעבר לזה, אני חושבת שבאופן רשמי אפשר לאשש את התיאוריה שלי לגבי דיאספורה: שוויץ וספרד לא היו איתה בסמי הזה - לכן, הסיכוי שלה לעלות לגמר היה נמוך יותר. הן היו המצביעות הקבועות שלה והשנה נגמרה החגיגה. לא נורא. שנה הבאה יחזירו את מימיקט יקירת החובבות ומתווכי הנדל"ן.

גיאורגיה:

זוועת עולם. ידעתי שזה מה שיקרה בסוף ועדיין שכנעתי את עצמי להעלות אותם לגמר משום מה, למרות שכבר אז בתחזית ידעתי בתוך תוכי שזו החלטה הכי פחות בטוחה בסמי הזה. נשים שנייה בצד את הזיופות והביצוע הנוראי של שיר מעולה בגרסת סטודיו, ההופעה עצמה הייתה כל כך מתיילדת ומוזרה, כזה חוסר טעם לא ראיתי ממזמן. גם בלבוש שלהם שנראה כמו תחפושת של קיל ביל משושי זוהר וגם במסך מאחורה עם דמויות AI זולות וחסרות נשמה. כאילו משהו בהם לא התבגר מאז שזכו בג'וניור וזה לא עובד, נראה פתטי לגמרי. לא אתפלא אם הם סיימו אחרונים בסמי.

פינלנד:

למרות הבלאגן שבאישור החריג ללינדה לנגן בלייב על הכינור, זו בסך הכל הייתה יוזמה נכונה של הפינים, שמכוונים חזק לניצחון. מי היה מאמין שצליל של כינור (שזה אחד הצלילים שאני פחות מחבבת) יהיה יותר צלול ונקי מקול של זמר אנושי כמו פטה. הסגנון הקולי שלו שם והוא חתיך, אבל לא מצליח להחזיק כזמר שעומד בפני עצמו. נראה שכולנו הבנו: בלי לינדה, פינלנד לא הייתה מגיעה להימורי ניצחון בכלל. יש בזה משהו ריסקי מאד, אבל כבר ידענו ניצחונות יותר אוברייטד מזה, לדוגמא ג'יי ג'יי שלא הפסיק לזייף אופרה בשנה שעברה עם הופעה יומרנית AF, ועדיין איכשהו זכה באירוויזיון. היו דברים מעולם. מקווה מאד שהאישור החריג הזה מהווה תקדים למדינות נוספות שרוצות לנגן בלייב על הבמה כשהשאיפה - כיאה לאירופה הקלאסית - להחזיר את התזמורת החיה לאירוויזיון סוף סוף.

מונטנגרו:

לצערי הרב, הבמאים לא קיבלו ממני את הממו: "מונטנגרו חייבת לשדרג את ההופעה ולתת לתמרה יותר נוכחות. הלבוש חייב להיות סולידי וממש לא השמיכת פוך שהפילו על נינה ציצי משנה שעברה". כשאני מתכוונת לנוכחות, הכוונה היא להלביש אותה כמו אישה נורמלית שבאה לדפוק הופעה ולא כמו פקינג דינוזאור טריצרוטופס סקסי בהאלווין. אם יש משהו אחד קבוע שם שאחראי על הלבוש של כל נציג ממונטנגרו - הוא חייב לעוף מהתפקיד לאלתר. זו דוגמא מצוינת עד כמה לבוש מחריד יכול להעיד על פיאסקו בהתהוות. תמרה נראתה לחוצה ומלחיצה. חלק מזה בגלל הגישה שלה שיותר מדי עצבנית משום מה, וחלק מזה בגלל התלבושת שרואים עד כמה לא בנוח היא הרגישה איתו. רוצה אפילו לאמר שזה ברמת ה"ברברה דקס" של השנה אם היה מתקיים. מעבר ללבוש, ההופעה הייתה דלה, לא ראינו שום שדרוג מהקדם והיה הרבה מה לשדרג. אני לא מבינה בפוליטיקה הארגונית סביב האירוויזיון במונטנגרו, אבל בשביל לא לפספס שירים עם פוטנציאל כמו זה - משהו שם בדירקטוריון חייב לעשות שינוי ואיפוס דחוף. 11 שנים מונטנגרו לא רואה גמר, לא מבינה איך זה לא מזיז למשהו שם. בא לי לעזור להם ואני לא יכולה כי הם לא עוזרים לעצמם להתעלות מעבר לשיר טוב. ההופעה הייתה חובבנית וחבל לי על תמרה והשיר המעולה הזה שהתבזבז על המדינה הלא נכונה. באמת של החיים - אם תמרה הייתה מייצגת את סרביה, היא הייתה עולה בלי למצמץ.

מבאס שטעיתי בהימור, אבל עם הופעה כזו - לא הייתי מכריזה עליה כ-Shocking NQ.

אסטוניה:

משהו חשב שזה עולה לגמר? לא זכרתי אפילו איך הן התלבשו מה הן שרו ומה הן עשו. זה לא eמיתי מה שקורה פה. ביי פלישיה, ופעם הבאה תלמדו לשלוח את אולי Ollie אם אי פעם יחשוב להתמודד שוב בקדם הבזיוני שלכם.

ישראל:

קודם כל כרגיל, נתחיל עם הצד החיובי. כי אנחנו אוהבות לפרגן :)

מבין כל הזמרים שחלקם התגלו במערומיהם בביצוע לייב, נועם בתן היה המדויק ביותר ווקאלית בסמי הזה. הפעם, בשונה מהכוכבות הקודמות, גם בחירת השיר הייתה יותר מותאמת אליו וליכולות שלו, התחושה היא של טבעיות, לא של מלאכותיות. ועל זה - כל הכבוד. מה שקורה על הבמה זה כבר סיפור אחר לגמרי: כפי שחששתי מהתמונות הראשונות של החזרות, היהלום לטעמי היה מיותר הפעם ולא היה שום אפקט וואו איתו. היה לרגע פוטנציאל ברעיון כשהוא בתוך היהלום ומופיעה השתקפות ושכפול ה"מישליות" ברוח הקליפ. אבל הבעיה שלנו, ואנחנו נופלים בזה כל פעם מחדש, הוא בביצוע. לא חשבו על זה שבהשתקפות כפי שרואים את ליהי הרקדנית לידו, יראו גם את הצלם שנכנס איתם לתוך היהלום (או שחשבו על התרחיש הזה ובחרו להגיד "חפיף" כמו ישראלי מצוי ואז זה אפילו חמור יותר). בעיקר, לא חשבו איך אפשר לפתח את רעיון השכפול מעבר לסתם פרופ יהלום שמשתתף באופן פעיל רק ב-30 שניות הראשונות של הנאמבר. אני לא מבינה גדולה בחלוקת תקציב ומשאבים. אבל נראה לי מאד הגיוני שאת הכסף שהיו משקיעים בפרופ כזה, היו משקיעים באפקטי לד שמהווים את אותו השכפול בדיוק רק בצורה הרבה יותר קוהרנטית ומדויקת לעין. התוצאה היא שרק 30 השניות הראשונות היו "מיוחדות" מבחינה בימתית ואז חזרנו לאותו שטאנץ בדיוק שכל כך רציתי להיפטר ממנו בשנים האחרונות: רקדניות צמודות, זוויות צילום רחבות ואפס מעוף בלדים שמסביב שהיו די רנדומליים. אז סלחו לי, לא הרשמתי מהיהלום בכלל. הוא נראה לי כמו אביזר זול וקיטשי להחריד שמסתובב שם בחוסר מעש ולא קשור בכלל לקונספט של השיר שמדבר בכלל על אהבה רעילה. גם הרקדניות שלידו לא מספרות לי שום דבר. חזרנו לעוד הופעת פסטיגל שמבוימת בצורה חובבנית ובינונית מינוס. אם היוונים והכלכלה הירודה שלהם הצליחו להרים חתיכת נאמבר פצצתי עם קונספט מגובש, גם אנחנו יכולים. זה לא עניין של כסף, זה עניין של חשיבה מחוץ לקופסא. יואב צפיר ומי שלוקח חלק בבימוי חיים בתוך קופסא סגורה כבר שנים בכל מה שקשור לבימוי לאירוויזיון. כבר ציפיתי שישתחררו מהקבעון הזה, כמו שהיה בשנה שעברה., אבל מסתבר שאז זו הייתה בלדה ועכשיו זה טיפה קצבי, אז.. נחזור למוטב. מסתבר שהרגלים קבועים קשה לשנות.

בלגיה:

הריעו לכבוד ה-Shocking qualifier של העונה. אם כתבתי אז שאני לא חושבת שמשהו יהיה בשוק אם בלגיה לא תעלה לגמר - אז הפוך גוטה. אנשים יהיו בשוק אם בלגיה תעלה לגמר. מה שלא מפתיע אותי הוא שמסביב לא מבינים למה בלגיה עלתה לגמר. מבחינת ביצוע, אסילה הייתה יותר טובה מהחירודת ששמעתי אז בלייב לפני כמה שבועות, ועדיין הרגיש לי הופעה סתמית ביותר ממדינה שלא בז*ן שלה להשקיע השנה. אני אשכרה פיהקתי בזמן הביצוע כי זה לא עניין אותי בשום צורה, ועוד עם שיר כל כך רפטטיבי ומאוס אחרי 2 דקות. אני חושבת שבלגיה הרוויחה הכי הרבה מחזרת השופטות לחצי הגמר, כי אני בטוחה במאה אחוז שאם הייתה הצבעת קהל בלבד, היא לא הייתה עולה אפילו למקום 11. אם נדבר שנייה עובדתית רק בהסתכלות על ההופעה: רד סבסטיאן משנה שעברה נתן הופעה הרבה יותר פצצתית ממנה והוא לא עלה. לי זה מאד תמוה.. עולה בי התיאוריה שבגלל שהיא כזאת מלכה ציונית חמודה, את רוב הנקודות קיבלה מישראל, גם בשופטים וגם בקהל. מה שגרם לה לעלות לגמר כנראה ממקום נמוך.

ליטא:

הפוטנציאל בשיר הזה הראה אותותיו כשלרבים הוא נראה כמו עוד Shocking qualifier של העונה. אני חושבת שמאז ששוחרר השיר הוא יראה גמר. בסופו של דבר, רמת השירים הכללית בסמי הזה הייתה פחות טובה ואם נעשתה בחירה כזו שליטא תעלה לגמר, זה רק כי השירים האחרים היו פחות בולטים או זכירים ממנה. הגימיק של האיש הכסוף בהחלט הוכיחה את מה שחשבתי. כל אחד יכול להתבלט בכל דרך שיבחר לנכון. אין בעיה לבלוט דרך בלדה שקטה אבל באירוויזיון אם רוצים לבלוט וגם לעלות לגמר - אז גימיק נוסף הוא התשובה. עצוב אבל נכון. אבל אם נשים את הכסף בצד, אני חושבת שהקונספט של ההופעה כן משאיר עניין וליאון קצח או איך שקוראים לו, מצליח לספק את הסחורה עם ביצוע ווקאלי יפה, אם כי טיפה מתאמץ. כקונספט של הופעה, שהיא חלק בלתי נפרד משיקולי עלייה לגמר, ליטא הייתה יותר בולטת מפורטוגל. אם נראה אותו עכשיו סוס שחור דוהר לטופ 10? לא ולא נד ראשו. כנראה מקום טוב באמצע טבלה כמו שליטא אוהבת.

סן מרינו:

אבוי לבושה, אבוי להשפלה. אומרת תודה לעצמי שלא נכנעתי למאמצי השכנוע להעלות אותה לגמר. התעמולה והתחבולה של בוי ג'ורג' כאמן אורח שממלמל שם איזה 10 שניות פשוט קברו את הנאמבר הזה סופית. סנאית, חמודה ואייקונית ככל שתהיה, היא באמת של החיים - שבורה שחיה על קצבאות מביטוח לאומי. כל ההופעה שלה הייתה קרינג' פסט אחד גדול, עם שאריות היהלומים שהשיגה מיואב צפיר כאילו פרסם בפייסבוק מרקטפלייס "למסירה: שאריות יהלומים מההופעה של נועם בתן נפתח לפני יומיים שמור במצב טוב איסוף מבת ים" את כל יתר הפריטים על הבמה כנראה אספה באזור גרוטאות של סביון. זה היה כל כךךךך tacky ומחריד כל הנצנצים האלה שהכאיבו לי בעיניים. סנאית ששרה בסגנון קריוקי גיל הזהב. נו באמת. בוי ג'ורג', סליחה ומחילה על קבירה סופית של הקריירה בצורה הכי מפוארת שיש. ברגעים אלו מנסים לאתר את סנאית, השמועות אומרות שהוא כלא אותה במרתף.

פולין:

עוד מדינה שרבים יגידו שהיא Shocking qualifier של העונה. גם אני נפלתי בכך שלא העליתי אותה לגמר. עכשיו כשאני חושבת על זה, יש דווקא סיבה מאד הגיונית: כאמור, בסמי הזה רוב הזמרים התגלו בלייב כבינוניים: או שהם מזייפים, או לא מדויקים או סתם צועקים. אליסיה הגיעה עם יכולת ווקאלית מקצועית כבר מ-day one ולמרות שבהופעת הקדם היא זייפה לא מעט, היא הצליחה להתעלות על עצמה בהופעה של הסמי ברמה שכן מעוררת התפעלות. לצד נועם בתן בקטגוריית הגברים, היא הייתה המדויקת ביותר ווקאלית בקטגוריית הנשים. זה כשלעצמו, מה שגרם לפולין לבלוט יותר ולשכנע, בעיקר את הקהל, להעלות אותה לגמר. חבל שהקול שלה מתבזבז על שירים כאלו לא טובים.

סרביה:

עף לי הפוני. הופעת מטאל פצצתית כמו שצריך להיות, עם הלבוש המדהים של השחור והניטים, הקומפוזיציה של זוויות הצילום, הפרופ דמוי חרב והפירוטכניקה המשוגעת. כל מה שצריך לעשות בשביל להרים הופעת מטאל טובה שבאופן עדיין תמוה סוגרת את הסמי. אם נשים בצד את הקול של הסולן, שבצווחות של הגבוהים הוא פחות מרשים, החבילה הכוללת שסרביה הגישה השנה אפקטיבית ועובדת לחלוטין בעיני. באופן מפתיע, שיר מטאל שכזה הוא נסבל גם בקרב נון חובבים שפחות שומעים מטאל בפלייליסט היום יומי שלהם. ברגעים כאלו, טוב שיש את האירוויזיון כבמה מוזיקלית מגוונת.

בסך הכל, לא הופתעתי מהתוצאות של עצמי, ניחשתי 8 מתוך 10 בנוהל. את ההופעות של איטליה וגרמניה אשאיר לסיקור הגמר כדי שנשאיר קצת מקום לעוד.

בינתיים, נתראה בסמי השני ובצד השני של המחנה - מספות לסורן :)