חצי גמר שני - סיכום

מים רבים לא כיבו את האהבה וישראל עלתה לגמר, על אף שאריות הבוז האחרונות. רשמית הפכנו למעצמת אירוויזיון עם מכבש לחצים אדיר על כל תזוזה וכל נים בפנים. האם זה מחמיא? תלוי את מי שואלים ולאורך כמה זמן. ובזמן שהמנחות טאטאו את החול מצרפת ואריקה תקעה פונדו, בשקט בשקט עלו מדינות לא צפויות לגמר גם בחצי הזה. כל זאת ועוד!! מתחילים עכשיו.

כמו כל סרט טוב, נפתח דווקא בסצנה לפני הסוף, בו אריקה ויקמן טובלת ובולסת בהנאה פונדו גבינות בגרין רום. פריז קצר, קול של תקליט שרוט ואז "אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי לכאן".

כך נראה חצי הגמר השני של האירוויזיון: מרחץ דמים בצורת פונדו נוזלי. יש מלכות שאכלו ויש מלכים שנאכלו ואף אחד לא יצא מרוצה מהתוצאות. אם יש תמה שנתית שהאירוויזיון הבנאלי הזה החליט להבליט זה דווקא לא האירוטיזיון, אלא הומאז' לחובבים מכל העולם. קונספט מקסים כשלעצמו, אבל שוב מחזק את העובדה שלשוויץ אין זהות.

הטקס נפתח בלבוש אפילו ביזארי יותר של המנחות, כי הן כל כך עם כריזמה של דג מקרל שכל העיניים היו נשואות לרובוט עם הפייאטים, שכנראה טבלו בחומר רדיואקטיבי ועברו מוטציה. זוט ליטרלי אני כשניסיתי להמציא בגדים חדשים לברבי והרכבתי שמלה מנייר טואלט, הפעם חומר הגלם היה פייאטים מהחולצה של אמא שלי מהאייטיז. המנחה עם הלבוש הסולידי יותר היא למעשה קורטני קוקס בהופעת אורח. המנחים הגברים חסרים קצת כי באמת שהכימיה בינהן היא ברמת אפס. אולי נזמין את צ'נדלר..? (לצערי הרב לא יתאפשר להביא את מתיו פרי..).

ולפני שניגש ללב העניין, עוד חלקי קישור אחרי ההצבעה: דיון פילוסופי על זמן ושעונים, מבוצע כמופע דגלנים בצבעים בואכה צורות טקס הדלקת המשואות. אבל זה היה חביב וחמוד, לא מושך יותר מדי תשומת לב מיוחדת. בהמשך, קולאז' של אופן יצירת הגלויות. נו באמת. מילא אם הגלויות היו יצירתיות ברמה יוצאת דופן (כמו ישראל 2019 לדוג') אבל מדובר בגלויה מאד גנרית, באמת לא צריך להראות מאחורי הקלעים. גם כאן ניסיתי להבין אם אין איזה יוצר שוויצרי מפורסם שירים את הכפפה ויתן איזה נאמבר מעניין? נופ. למדינה אין זהות ואין מקוריות.

אחרי סגירת ההצבעות, כתבה ניוזית ברשות השידור שבה מראיינים חובבים מכל העולם שאומרים מה מסמל האירוויזיון עבורם. הדבר היחיד שיצא מפה טוב זה הופעת אורח של החברים ממלטה של שי כהן יקירת פיפיבלוגס :) ד"ש!!!

מופע האינטרבל הפעם לא היה עם פליטי 2024 השנה הגרועה בתבל, אלא פליטי הקורונה - שנה בה האירוויזיון היה יכול להוליד את הלהיטים האייקוניים הבאים, אבל בוטל בעקבות המגיפה. הפעם, הבחירות היו די הגיוניות: ז'אן ולז'אן הלא הוא ג'ון טירס האהוב משוויץ (סוף סוף בחרו משהו משוויץ זה שינוי מרענן), אפנדי מאזרבייג'ן, שוב פעם מיריאנה קונט.. אופס סליחה, זאת דסטיני ממלטה, ודה רופ מליטא. ראוי לציין עד כמה הסולן של דה רופ נראה עכשיו כמו מי שנבחן להיות הכפיל של וין דיזל בסרט החדש של מהיר ועצבני. כמו כן, באיזו פנצ'ריה הוא ביקר כשהגיע ככה מנופח אחרי 5 שנים?

השיר מ-2020 של ז'אן ולז'אן הזכיר לי עד כמה הוא היה אחד הזמרים המוכשרים בעשור האחרון, הלבוש שלו במופע כנראה היה יכול להיות ווינרי אם היה באירוויזיון, או לפחות להגיע למקום שני-שלישי כמו שהגיע בפועל ב-2021 עם שיר אחר (שהיה טוב באותה מידה בסופו של דבר).

דה רופ - בתכלס, שנאתי את השיר שלהם מ-2020 לא הבנתי את הריקוד ההזוי הזה ואיך הוא נהיה ויראלי, אבל אז בא נגיף ויראלי אחר לחסל את הבאז, תודה לאל וסידורל. שנה לאחר מכן, שלחו שיר אחר שהשתפר פלאים ולמדתי לחבב אותם.

אפנדי - חשבתי שיהיה דואט עם טיקס, חבל... התגרשו דקה אחרי שנגמר הגמר של 2021. בכל מקרה, השיר שלה קלאופטרה לדעתי קצת פחות טוב מהשיר שבאמת הופיעה איתו מאטה הרי, אבל במקרה של שניהם - אני בטוחה שהיה מצב לפלופ חובבים רציני.

דסטיני - בערב הצפייה היינו אשכרה צריכים תזכורת איזה שיר לעזאזל היא שלחה ב-2020. זה היה כל כך לא זכיר and yet, הוא התאים לה הרבה יותר מהשיר מ-2021 ושמעו שהיא גם יותר נכנסה אליו. זה עוד הוכחה עד כמה חשוב לכתוב שיר שהזמרת תתחבר אליו ולא רק לשם השואו והבאז בהימורות.

אמנים שהיו חסרים מאד: ויקטוריה (שבעצם הופיעה מחדש בתור זואי מה משוויץ), עדן אלנה (סביר להניח שגם לא הוזמנה), דיודטו מאיטליה שבקלות היה יכול להתברג לטופ 5, סנאית מסן מרינו הפעם ללא פלו ריידה, גו-אה מאוקראינה (!!!!!!!!?????) ליטל ביג, שעכשיו מנודים לצערי כי הם מרוסיה, וכמובן החשוב מכולם: אקסל פקיד השומה מפינלנד. למה? כדי שאריקה ויקמן תגיע ותשפוך עליו מהפונדו כמובן. נקמה, במקרה הזה, מגישים חם עם לחם על מקל.

הראיונות בגרין רום היו יבשים כמו הנגב אבל אז הגיעה, או יותר

נכון Came אריקה ויקמן להרטיב את האווירה עם מופע חושני של טעימות פונדו. צריך להודות באמת, הראיון של הייזל (או גרייטל) לא היה אייקוני ללא האישה הזאת. לראות את הר הגבינה הנוזלית מטפטפת כמו טחינה מפיתה ופלאפל היה מלחיץ אפילו יותר מלקרוא את המדינה האחרונה שעלתה לגמר. למעצב שיער והסטייליסט שלום.

ועכשיו לחלק השני של הסיכום - ההופעות והתוצאות!

אוסטרליה:

הקונספט היה חמוד בתור תכנית מערוץ הקניות, הרבה מאד גרפיקה ואסתטיקה ובלנדר ענק במרכז הבמה, תלבושות מצועצעות. באמת שהכל היה שם. מה הדבר היחיד שלא היה שם? פאסון. גו ג'ו נראה בתכלס כמו ליצן סליזי וקרינג' עם התנועות שמזכירות דוד שיכור בחתונה. הרקדניות שלידו היו לבושות מצועצע ומחריד. ההופעה הזו התחילה באמת מהרגע שהורידו לו את החולצה, אבל זה היה ותחזרו אחרי: Too-Little-Too-Late!!!! כמו כל השירים בשנה הזו, יש תחושה מאד חזקה של "ליד". אם הוא רק היה מוריד את החולצה 2 דקות לפני, אם אשתו של קלמן מסלובניה הייתה עולה על הבמה עוד קודם. זה באמת לא מצריך הרבה חשיבה, רק תכנון יותר אסטרטגי ומדויק של הנאמבר ולא לזרוק את כל הפצצות ב-30 שניות האחרונות של השיר. בחיאת, אתם לא החותים שמחליטים לירות דקה לפני אירוע הגמר. בכל מקרה, הימרתי עליו שיעלה, כי זה כן שיר שהיה יכול להיות טוב, אבל בפועל הוא פשוט קרינג' וחסר פאסון ולכן לא משנה כמה יכנס ויצא מהביוטי בלנדר - זה פשוט לא זה.

מונטנגרו:

בואו, לשיר הזה לא היה סיכוי לעלות לגמר ונראה שהבמאי לא עשה שום דבר בשביל להוכיח לנו אחרת. אחרי הצהריים של אותו היום, הוא קפץ לורדינון עודפים לקנות סט מצעים 5 חלקים עם ציפה לשמיכה ופוך לחורף, תפר מזה משהו רנדומלי ופשוט זרק על נינה ציצי. אבל זה לא הדבר היחיד שהרס את ההופעה, נינה נשמעה כל כך צרודה שדפקה זיופת בת חרפה מושלמת! רק על זה צריך לתת לה דוז פואה. אבל גם זה לא הדבר היחיד שהרס: הלד ברקע והתאורה פשוט לא הצליחו להעביר מה לעזאזל היא רוצה מאתנו בשיר. זה היה נראה כמו העמדה מאד סטנדרטית של הבלקן שחשבתי שכבר חלפה מהעולם לפני עשור. ועכשיו אני שואלת שוב: יש עוד משהו ששמח שמונטגרו חזרה?

אירלנד:

מה אני כבר אגיד.. הופעת פסטיגל עם הקול הילדותי ביותר באירוויזיון. ועוד אומרים שההופעה של לוקסמבורג ילדותית. הלו??? יש משהו בבית שראה את אירלנד וחשב שזה פחות ילדותי? בקיצור, באמת שלא היה לזה סיכוי לעלות לגמר, סורי.

לטביה:

אם הייתי יכולה לנחש למה לעזאזל זה עלה לגמר, כנראה בגלל ההופעה. בגדול, מדובר בוסנה לדלפונות, משהו בחבורת נשים ששרות בהרמוניה עושות משהו למצביעים בבית והם יכולים להתעלם מזה שהשיר פשוט רפטטיבי ולא מתפתח לשום מקום ושזה שיר מלטביה. בחיי שהיו שירים כאלו הרבה יותר טובים שלא עלו לגמר ודווקא זה עלה. מה שכן, התוספת עם הזנב שצמח להן לקראת סוף השיר - הדבר היחיד שעוד שדרג את ההופעה מהקדם. מה שלא, מופע תאורת האפליפסיה שעשה לי כאבים בעיניים, מקווה שחולי האפילפסיה הורחקו מהמסך... תאורה כזו שהמשיכה גם לארמניה לצערי.

ארמניה:

פארג יישם את מה שהערתי לאוסטרליה, אם כבר רצית להיות ללא חולצה - לעשות את זה בהקשר לשיר ועוד הרבה קודם. התחרטתי שלא העליתי את ארמניה לגמר, נטו בגלל שההופעה בקדם הייתה מאד דלה ואנמית. הפעם, ההופעה שודרגה פלאים. פארג מופיע בסטייל "מלוכלך" כיאה למשהו שנלחם ושורד, אבל יש לזה פאסון שמתאים להגשה שלו. פארג הוא ה"מאצ'ו גבר" שגו ג'ו משקשק לידו ובורח לביוטי בלנדר. הוא עבר חתיכת מסע בשביל להגיע לאירוויזיון ושרד בשביל לספר. הסיפור מבוצע תוך כדי הליכון ובחלק מאד קדמי בבמה, כדי שיספוג כמה שיותר אינטראקציה מהקהל. כלומר, ארמניה בחרה לא לנצל את המרחב הגדול שהבמה העניקה, אלא שמה הליכון כדי לבטא דינמיות גם אם הוא לא הולך לשום מקום. גם התאורה הנמוכה עוזרת לבמה להיראות ממוקסמת, במקום שפארג ייבלע בתוכה. הנה דוגמא לבחירה חכמה של ניצול מרחב. בנוסף, הוא גם נפטר מה"פנטומימה" המיותרת של הרמת הקהל והוסיף שורה בארמנית כדי לתת יותר זהות. בסך הכל, זו הייתה הופעה מרשימה מאד ובמה שמספרת בדיוק את הסיפור שבשיר. אחרי הערב הזה, לא הופתעתי שעלה לגמר.

אוסטריה:

היו לנו כבר כמה הופעות ארטיסטיות באירוויזיון השנה: שוויץ, צרפת, אוקראינה וכו'. אבל לא הייתה הופעה ארטיסטית יותר יומרנית ומעצבנת מההופעה של אוסטריה. קודם כל, היומרה (!!!) לצלם את כל הנאמבר בשחור לבן, כשג'יי ג'יי עומד על סירה ועושה תנועות ידיים. שוב, לא משהו שלא נראה בעבר באירוויזיון, ראו ערך ג'ון טירס 2021 (מינוס הסירה פלוס הקוביות). ואז המשחק האובר מוגזם ותיאטרלי שבו הוא לוקח ספינת נייר, עששית ונאבק במעט קונפטי שנזרק אליו (שוב, משהו עשה את זה לפניו ולא צריך ללכת רחוק: מונס מהמלודי השנה). מאחורי כל היומרות וה-Overdoing של ההופעה הזאת - עומד ג'יי ג'יי ועושה תנועות שנראות מאד לא טבעיות עליו. ניכר שהוא אולי זמר אופרה טוב (שגם על זה אפשר להתווכח) אבל אין לו ניסיון בימתי מהסוג שהאירוויזיון צריך. לכן, זה לא מפתיע אותי שגם את תו האופרה הקריטי שהיה צריך לבצע לקראת הסוף, התפספס בצורה מכאיבה לאוזן. לאורך ההופעה היו הרבה אי דיוקים, גם בחלקים השקטים וגם בחלקי האופרה שהוא אמור להצטיין בהם. הבימוי לא עושה איתו חסד בכלל, הוא רק חושף עד כמה הוא חסר ניסיון והבמה הזו אכלה אותו ולא להיפך. אני שוב אומרת: זה לא וודאי שאוסטריה מנצחת ועכשיו אפילו לא בשופטים.

בריטניה:

שלישיית בנות ווינקס מבצעות את השיר בצורה טובה והרמוניה מושלמת. כל אחת בנפרד? זה כבר סיפור אחר. הצהובה לא ממש מדביקה קצב, הורודה קצת מזייפת והורסת לאחרות, רק הג'ינג'ית עוד איכשהו מצילה אותן. חוץ מזה, הבמה נראית קיטשית אבל לא מצועצעת מדי, לי אישית די קשה עם הבעות הפנים המוגזמות והאובר-מתלהבות של הבנות. מרגיש לי מזויף ולא טבעי. זה נחמד ולא יותר. לא עולה לגמר. סתם נו. אוף.

יוון:

אמאלה איזה זמרת. היחידה שעושה לי עור ברווז כל פעם מחדש. הופעה שהיא בסך הכל די מפוארת מבחינת קישוטי טבע במסכי הלד שנותנות לשיר נפח מאד יפה ותואם. אני לא בטוחה עד כמה הרקדנית שלידה הייתה הכרחית, אבל זה שולי. נראה שכלמידיה הצליחה לקבל קצת יותר שיעורי כריזמה מאז הקדם והצליחה להגיש את השיר בצורה אפקטיבית וטובה. אבל הפעם הייתה לי בעיה אחרת: הלבוש שלה אכזב. קודם כל, שיר כזה אתני סטייל טרגדיה יוונית צריך לקבל מראה דווקא מרושל יותר ולא אסוף. כלומר, השיער המהודק אחורה צריך לעבור קדימה או להוריד את הקוקו והשמלה הנפוחה והחנוטה הייתה צריכה להפוך לשמלת שסעים כחולה ודקיקה עם כתף אחת חשופה. ובסוף השיר: שוב זה קורה!!! Too-Little-Too-Late. השמלה הלבנה המהממת שנחשפה ברגע האחרון הייתה צריכה להופיע עוד לפני ובטח שבמקום השמלה הקודמת. רבאק, חותים, די כבר לירות ברגע האחרון!! למרות כל הבעיות, מאד קיוויתי שיוון תעלה לגמר ותשבור את קללת ינטי פרזי מ-2018. שמחה לגלות שזה מה שקרה ושילכו לעזאזל שהקריאו אותה אחרונה. כרגע, לא בטוחה אם מדובר בסוס כזה שחור כמו שחשבתי קודם, אבל כן יהיו הרבה הצבעות מהשופטים.

ליטא:

המקום בו הופיעו בגלויה אמרה הכל: אין לי איפה לשים אתכם, אז בואו לטייל ברחבי באזל ותעשו סיור גרפיטי. זה בדיוק מה שאני מרגישה בשיר הזה כל פעם מחדש. בתור מי שחולה של שירי רוק באירוויזיון, זה באמת לא כזה שיר טוב כמו שעושים ממנו וממש תמוה לי שזה עלה לגמר. הסיבה היחידה שיכולתי לחשוב עליה הייתה דיאספורה, רעה חולה כשיש 100% הצבעות טלווט וצריך לקחת את זה בחשבון. השיר בעיקר מסמל הפסקת פיפי וההופעה מאד משעממת. הסולן לא עושה לי כלום חוץ מלדקלם דיכאון ומלנכוליה.

מלטה:

בתחושה מאכזבת שקטעו את הכנפיים של הגילטי פלז'ר של העונה, צפיתי במלטה עם תחושות די מעורבות. מצד אחד, מירי מלכת ציון, עשתה הכל להכין מהלימון לימונדה. "לא תרשו לי לצעוק קאנט? אין בעיה נגיש לכם קאנט בלי להגיד קאנט". בהתחשב למי שמכיר את הסאגה, זה עבד. אבל כשההופעה עומדת בניתוק לסאגה, הכל פשוט הרגיש לי כמו עוד הופעה זולה וזנותית סטייל אלבניה 2022 רק יותר משודרגת. הבמה אסתטית מאד, מדמה בורדל עם כדור דיסקו מוקף בשפתיים (מלכת ציון שלקחה השראה מלוגו היורופסט והאירוטיזיון).

התחושה הזו התגברה אפילו יותר כשבעצם השתיקו את הקהל בצורה אגרסיבית ולא שמעו כלום. כלומר, אין אפילו את ההתרסה מהקהל שיצעק קאנט. כל המשחק מילים הגאוני נעלם ולצערי זה מורגש. נון חובבים שצפו בבית פשוט ראו עוד הופעה זולה. אני בטוחה שזה לא הדבר היחיד שמירי רצתה להעביר ולכן עשו לה עוול די גדול. אני מאד מקווה שבכל זאת תצליח להשתחל לטופ 10, כי גם זה לא כל כך בטוח.

גיאורגיה:

הופעה גיאורגית די סטנדרטית ושיר שכרגיל מורכב מדי לאוזן של הקהל הרחב. זה מאד לא קומוניקטיבי, למרות המאמץ שהושקע בהופעה עם השמלה שחושפת אוברול, הרקדנים, הפרופס ומסכי הלד. לא מפתיע שנקבר בסמי.

צרפת:

בימים האחרונים נראה שהופכים את צרפת לפייבוריטית לניצחון השנה. האם זה אכן יקרה או ששוב פעם יד מכוונת עם המון כסף מרימה הייפ מוגזם שבסוף יתפלפ? אז ככה. בגדול מדובר בעוד הופעה ארטיסטית עם משחק בחול, גם זה משהו שנראה בעבר (מולדובה 2021, אוקראינה 2011) אבל הפעם, במקום להביא אמנית ציור בחול, לואן היא האמנית של החול. לפעמים הזוויות לא כאלו מחמיאות (כמו החול שיוצא לה מאחורה, ראו ערך דנמרק 2024), אבל הרוב מאד סולידי ומותאם ליכולות ההגשה של לואן. זה מה שעושה את ההבדל מאוסטריה היומרנית. קודם כל, לואן מגיעה עם ניסיון בימתי מהבית (ודאי אחרי שהופיעה בפאקינג איצטדיון) ויודעת איך לתפעל את ההגשה שלה בלי שזה ייראה מלאכותי. היא לא עושה תנועות מוגזמות מדי שפוגעות ביכולת שלה לשיר מדויק, להיפך - התנועות מלוות ועוזרות לה. החול שיורד מלמעלה גם מאד מחמיא ולא בולע אותה יותר מדי כמו הספינה והפרופס של ג'יי ג'יי. בשורה התחתונה: אם כבר ארטיסטי, אז less is more. על פניו, אני עדיין חושבת שאין ווינר מובהק השנה, אבל ההופעה הזו כן שידרה ווינר וייבס והרבה יותר מאוסטריה. הבעיה היא דומה למה שאנחנו חווים בשנים האחרונות: זה מחפה על שיר שנשמע חביב ולא יותר. התחושה שלי היא יותר של מאבק צמוד בניקוד השופטים מעוד מנצחת מובהקת.

אגב, הנה נקודת אור בהנחיה היבשושית - כשהן מחופשות לגוסט באסטרז ושואבות את החול מהבמה. חמוד, מצחיק.

דנמרק:

תראו, אני מעולם לא הייתי מחובבי השיר שהוא אופוריה מעלי אקספרס, אבל בכל זאת העליתי אותו לגמר בהימור שלי. למה? בעיקר בגלל שדנמרק כבר נואשת לצאת מרצף אי ההעפלות מאז 2019, והייתה לי תחושה שסיסל תשיר מדויק כדי להחזיק את השיר גם אם יהיה לו בימוי משודרג מהקדם (שזה מאד התבקש). שמחתי לגלות שלא טעיתי. למרות הבגד גוף המחריד שאיכשהו התעקשו להשאיר אותו רק צבע אחר, היא בסך הכל הגישה את השיר הזה בלי שום זיופת, הכי קרוב שאפשר לגרסת סטודיו. אם יש הופעה שמחזיקה בקטע טוב למה שראינו לפני עשור - זו ההופעה של דנמרק. תחושת הנוסטלגיה המתקתקה, יחד עם החמידות הטבעית של סיסיל שלא נשמעת מזויפת או מתאמצת כמו הבריטיות, היא כנראה מה ששכנעה מצביעים להעלות אותה לגמר.

צ'כיה:

שנדבר על הפיל בחדר? כן. הוא היה שם עוד באותו יום כשצ'כיה עשתה נחיתת קמיקזה בהימורות של העולות לגמר. כמו בסרט, זה היה הפלוט טוויסט המפתיע בעלילה וכמו בסרט, תחושת הטרגדיה הדהדה כמו אקדח מעשן. שיר שהימרתי עליו שינצח את האירוויזיון לא עלה לגמר. הנה, אמרתי את זה. קורה לטובים ביותר. גם לאלו שחזו שבלגיה תנצח שנה שעברה זה קרה, גם לאלו שחזו שצרפת תנצח לפני שנתיים וגם לאלו שחשבו שספרד תיכנס לטופ 5 לפני שנתיים. לפעמים בא לי לחשוב פרוע ולהיתפס על שיר שנשמע מאד ווינרי בסטודיו ולקחת בחשבון שיצחקו לי בפנים ברגע האמת. אז מה השתבש בהופעה? קודם כל, הלבוש הלבן שלו היה מטריף! מאד מחמיא לו. אממה, הייתה לי מהתחלה בעיה עם הגלימה שמאד בלעה אותו וירדה ממנו רק באמצע השיר. הבעיה הנוספת היא שכבר מהשניות הראשונות הוא דפק זיופת צרידות שכנראה ערערה אותו לחלוטין. הוא התחיל לבלוע מילים, לרעוד ובעיקר לא להיות בפוקוס. כל זה היה קדימון לפאשלה הגדולה מכולם - לא נכנס בזמן לפזמון. הידיים שלי כבר הוטמנו כל כך עמוק בתוך הראש בשלב הזה, כשכבר לא היה לי אכפת מהדאנס ברייק שהגיע אחר כך שדווקא היה הכי מוצלח ואמור להיות רגע השיא. הוא היה נראה כל כך מסכן ומבואס עד דמעות שרק רצה שנאמבר הזה יסתיים כמה שיותר מהר. אני חושבת שהיו כל מיני גורמים שערערו אותו, בין היתר - הקטילה הבלתי פוסקת של הפאנדום שהוא לא יעלה לגמר ויסיים כמו מוסטי, כנראה נכנסה לו ללב. זאת תחושה מערערת שהשפיעה גם על הביצוע של הסולן האוקראיני בחצי הראשון. אני לא משוכנעת שהם לא נחשפים לקולות האלו ורק למחמאות. אחרת, הם היו נראים יותר בטוחים על הבמה. לכן, אני חושבת שכמה שפחות לחשוף תקשורת רעילה לחזרות, ככה יותר טוב. אני סאקרית של דיווחים מחזרות, אבל זה דבר שמאד מערער אמנים ויש כאלו שיכולים לעמוד בלחץ וכאלו שקורסים. נר גדול לצ'כיה ומאחלת שבפעם הבאה באמת תנצחי באירוויזיון :(

לוקסמבורג:

כמה רעל ואיכסה נשפכו מפאנדום של חובבים על השיר הזה ולא ברור למה. כלומר, ההופעה הייתה של ג'וניור אירוויזיון בקדם, אבל כפי שראינו ממדינות אחרות, זה תמיד יכול להשתפר ולקבל כיוון אחר. קצת ביאס אותי ששמרו על אותו קונספט כמו בקדם, אבל שמחתי לגלות ששדרגו אותו פלאים. קודם כל הסצנה המקסימה בתחילת השיר כשמסך הלד דימה בית בובות רטרו משנות ה-60 עם הרפרנס לפרנס גל שנשאר, אבל לא הרגיש תלוש כמו בקדם. גם לאורה נשמעה יותר טוב ויציב מהקדם (הפלייבק המוגזם עזר). גם השמלה הכסופה שנחשפה הייתה יותר טובה ופחות מצועצעת. לקראת הסוף כשבית הבובות מתפרק לרסיסים, הוא מתכתב יפה עם המסר בשיר. הופעה מהודקת וכיפית לצפייה, אבל אותי זה מאד לא הפתיע, כי השיר היה מקסים מלכתחילה, פשוט אף אחד לא העריך אותו באמת. אין ספקקקקק שעלה לגמר, שריפה נעימה ובתיאבון.

ישראל:

יובל הייתה בן אדם אנושי ונשמה למיקרופון, זהו לא עולים לגמר. ככה נשמעו קולות הרוגע ביומיים האחרונים. זה דבר אחד לתת ביקורת לשיר והופעה, שמי כמוני יודעת, וזה דבר לגמרי אחר להתקטנן על דברים הזויים רק "מדאגה שישראל תצליח לעלות לגמר". צאו מהסרט, אין מה לדאוג. חובבות עוכרות ברשתות ליטרלי כותבים שגם אם היא תתקע פליצה בדרכה למדרגות, ישראל תעלה לגמר. זה מה שהכי שורף להם ואמור להיות הכי מחמיא עבורנו. הפכנו למעצמה, כמו שבדיה, אוקראינה ורוסיה לפני המלחמה. גם אם נשלח שיר שלטעמי משעמם וקלישאתי - נעלה לגמר. בעיקר נעלה לגמר אם נשקיע בבימוי. והנה, בא לציון גואל וסוף סוף קיבלנו העמדה שלא כוללת רקדנים וצילומים לא מחמיאים, אלא יותר קלוז אפ, פרופ מהמם ומנצנץ וניצול מיטבי של הבמה. עכשיו כשזה השתפר, הגיע הזמן לעלות שלב אחד קדימה: להתאים את כל הסטייג'ינג למסר של השיר. זה שלב שלצערי לא הצלחתי לראות בהופעה שלנו השנה. כי יובל שם, עם ביצוע ווקאלי טוב אם כי די צעקני וצרוד בפזמון, זוויות הצילום והתאורה כבר שם והכל נראה מתקתק ומהוקצע. הבעיה היא, כמו תמיד, שהמעטפת יפה אבל הליבה פחות והדרך שבה ניסו לעשות את הקישור בין הסטייג'ינג לשיר לא הייתה מוצלחת כל כך. קודם כל, הלבוש השחור הדודתי, שיער המקלות ושרוולי הפלמינגו נתנו לי יותר תחושה של נסיכת האופל, במיוחד כשהיא עולה במדרגות למרפסת שבקומה השנייה. לי זה היה נראה יותר כמו המגדל שבו אלפבה צועקת את התו הגדול שלה בסוף הסרט ואז שולחת את כל החיות המורעלות למלחמה. מוזר לי מאד שהיא שרה new day will rise שאמורים לקבל ממנו משהו אופטימי. רוצה לאמר - הבעיה היא באסתטיקה שלא תואמת לשיר. גם השנדליר, שהוא יפה כשלעצמו, פחות מתאים לשיר! הוא הופך אותו למה שאני אוהבת לקראו לו באנגלית-Tacky. אם נשים בצד את הקונספט, יובל הגישה את השיר בצורה הכי טובה שהייתה יכולה להוציא, כמובן לעמוד שוב בקולות הבוז ודגלי פלסטין מהקהל ולסיים עם כנף אחת תקועה בשנדליר ולחשוב שזה חינני (זה באמת היה חינני ולא מפריע לוייב).

גרמניה:

אחרי שראיתי מה סיסיל הדנית החמודה יכולה להוציא מגרסת הסטודיו, קיבלנו בדיוק את ההיפך אצל גרמניה. מדובר בשיר שבהכרח צריך להישאר בסטודיו, כי כל פעם כשמבצעים אותו בלייב מקבלים תוצאה מתנשפת ולא "שירתית" בעליל. לא חושבת שאפילו הכרחי לקרוא לזה שיר, זאת פיסת אלקטרוניקה של מסיבות. השפלהלהלהלה הזה הוא לאלאלאלאלאלא בשבילי. בהתחלה זה נחמד, אחרי דקה חופר מעצבן ומעיק. כמו לטביה.

סרביה:

הופעה בלקנית סטנדרטית שבאופן מפתיע לא ראתה גמר, כמו כמעט כל הבלקניות השנה (חוץ מאלבניה). בעיקר הקונספט נראה מוזר מאד, רקדנים בריקוד לירי שמציקים לו כמו בהופעות של ישראל, רק שהכוריאוגרפיה הייתה לא מרשימה בעליל. והסוף שגוררים איתו מהרצפה מה איתו? יחד עם אש ותמרות עשן? שום דבר לא הסתדר לי בהופעה הזאת וההבצעות הגושיות לא עזרו הפעם. לא נורא, לא התאכזבתי.

פינלנד:

הנה דוגמא למשהי שאוכלת את הבמה ולא להיפך. מבית היוצרת של טעימות הפונדו, קבלו את גברת אריקה ויקמן! לא היה צריך שום ספינת מפרש, עששיות, חול ושנדליר מפואר. תנו לה רק מיקרופון וסטנד והיא כבר תעשה את שאר העבודה. ביננו? היא גם לא צריכה לבוש זול וזנותי בשביל לחפות על כריזמה. כל לבוש אחר היה עושה את העבודה באותה מידה, כי היא בסך הכל הפשוטע מפינלנד שהופכת בלילות למפלצת במות. אגב, עכשיו כשראיתי את ההופעה בפעם השניה, שמתי לב שהיא חטפה איזו מכה מאחד המתלים של המיקרופון, אבל זה רק מחזק עד כמה הפאלטות השוליות האלו לא הפריעו לצופה הפשוט לראות אותה מופיעה. אם לא היו מעירים את תשומת לבי לדבר הזה, כנראה שבחיים לא הייתי שמה לב. לאישה הזאת יש כמות כריזמה של כל המתמודדים השנה ביחד. איזו דרך נהדרת לסגור חצי גמר. Ich Comme תרתי משמע.

תוצאות העלייה לגמר בסופו של דבר המשיכו את רצף ההפתעות מהחצי הראשון, אבל בניגוד לאירוע הקודם, אני לא יכולה להגיד shocking qualifier לאף אחד, כי כולם היו טובים בסך הכל (חוץ מליטא, שבאמת בחיאת זומזום WTF עובר עליכם). ה-shocking non-Qualifier כמובן הולך לצ'כיה בענק. יצאתי עם תחושה מאכזבת וריח של פלופ באוויר עם ניחוש של 7 עולות מתוך 10.

אז נחתום כפי שמונס אמר במלודי האחרון: אנחנו נראה אם הבחירות של הקהל ישתלמו. הפעם זה יהיה בגמר הגדול, בו ניקוד השופטים ייכנס לתמונה.