לוקסמבורג 2026: אווה בת יער
- Avia Aharoni
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
פשוט, שמיע, מהודק וממש לא פורץ דרך. לוקסמבורג עדיין מחפשת את עצמה ובעיקר מחפשת במחברות של שירים שכבר נכתבו ונחרשו באירוויזיון עד תום. טור חדש של משתינה עליהם בקשת מחובר לאמא טבע, היכן שכל השורשים של הלהיטים הגנריים באירוויזיון נשתלו ממזמן.
אם היא לבושה כמו אמילי דה פורסט, יחפה כמו אמילי דה פורסט וכפרית כמו אמילי דה פורסט - זאת אווה מריה. דנמרק ולוקסמבורג נמצאות במרחק אווירי של כ-751 ק"מ אבל אם מודדים את המרחק האווירי של השירים - מוצאים כי ההפרש הוא 20 מטר. כאילו לוקסמבורג קפצה לשכנה וביקשה 2 כוסות קמח. זו כבר השנה השלישית שבה המדינה משתתפת באירוויזיון מאז שחזרה מההפסקה הגדולה וניכר שהיא עוד בשלבי השלמת שיעורי הבית. הפעם, קפצה מהפופ של ג'וניור אירוויזיון לפופ של 2010-2019. אני מבקשת שתסלחו לה על הפיגור בחומר, יש לה פוטנציאל היא רק צריכה לדעת איך לממש אותו.
לשיר של הזמרת אווה מריה, שנקרא Mother Nature, יש את המעלות שלו: הוא מקושט בשכבות יפות של כינורות כשהליבה היא בעצם קצב מיד-טמפו בואכה פלורנס אנד דה מאשין מינוס המילים הסופר בנאליות על אמא אדמה שככל הנראה נכתבו בעזרת צ'אטי הנאמן. את הפזמון כבר הספיקו בפאנדום להאשים בפלגיאת מהשיר הזה בעיקר מדקה 00:40, אבל אם נתמקד ביכולות ווקאליות: אווה מריה נשמעת זמרת שלא מפספסת תווים בלייב וזה נעים וקליל. עובדת בונוס: רוצות למדוד עד כמה אתן זקנות? רק תשאלו אותה מנין ההשראה לנגינת הכינור לקראת סוף השיר. בראיון סיפרה שבגיל 3 התאהבה לאחר שצפתה באליל שלה אלכסנדר (בחיאת) ריבאק זוכה עם השיר Fairytale. את יתר החשבון על גילכן תעשו לבד, אם עדיין לא ניחנתן בסניליות.
כששומעים את השיר ברצף מהתחלה עד הסוף ובמיוחד כשצופים בהופעה, קשה להתחמק מהעובדה שהוא נראה כמו ערבוביה של שירי אירוויזיון מלפני עשור, אבל הוא עדיין כזה שיכול להחזיק בפני עצמו ולהתגבש לכדי שיר שמיע ונורמלי. נכון, עם שיר שמיע ונורמלי לא הולכים למכולת ולא זוכים באירוויזיון, אבל הוא גם לא מזיק או גורם לאוזן שלי לדמם. נדיר מאד ששירי אמצע-הדרך בסגנון הזה יוכלו לבלוט, במיוחד בשנים האחרונות כשכל מדינה שואפת לשלוח את ה"טומי קאש" הבא שיסחוף את קולות הקהל בלנדסלייד. זה היה פחות נדיר בתקופה שלפני הקורונה, לדוגמא - ארקייד, שיר אמצע-הדרך פר אקסלנס, זכה לבולטות נדירה בזכות דאנקן לורנס החתיך הורס עם הקול המהרס. וכמובן, כאילו שלא ציינתי מספיק את אמילי דה-פורסט שזכתה באירוויזיון 2013 עם השיר Only Teardrops כשאווה מריה הייתה ילדה קטנה בת 7 שצפתה במורה הרוחנית שלה בגאווה. זה לא מקרי, כי מסתבר שאחד מכותבי השיר של אווה היה אותו כותב השיר של אמילי, תומאס סטנגארד.
בשורה התחתונה, השיר הזה בעיקר גורם לי ובטח גם לכם, זקני השבט, לתהות איך הזדקנו כל כך מהר כשאנחנו נאלצים לראות משהי שנולדה בשנה שהמפלצות מפינלנד זכו. חלקנו היינו בתיכון, חלק בצבא והדינוזאורים אחרי האוניברסיטה. עם זאת, כמה שהזמן עבר, ככה המוזיקה לפעמים נשארה בדיוק כפי שזכרנו אותה. במבט נוסטלגי זה יכול להיות נחמד מאד, אבל אנחנו כבני אדם מעוניינים להתקדם ולא להישען על שירי עבר שכבר נחרשו מכל הכיוונים. לכן, עם כמה שהשיר שמיע ונחמד, הוא לא יגיע לגדולות. זה לא החומר ממנו זוכרים שירים, זה חומר ממנו עשויים מלא שירים שכבר זכרנו.
מדד השתן: אמא אדמה היא יודעת.. שהשתנתם ליד העץ שלה.
תגובות