צ'כיה, לטביה, פורטוגל: הסיבוב המהיר

שלוש מדינות מסמנות את שביל הבריחה באמצעות בלדות נוגות, אבל בפועל אחת הולכת לאיבוד, שנייה נמסה אל תוך צל בלי עקבות ושלישית מגישה פרח שלא מצליח לפרוח. טור חדש של משתינה עליהם בקשת לוקח לסיבוב מהיר את צ'כיה, לטביה ופורטוגל בשביל לגלות כמה קשה לדחוס מסע רגשי שלם ב-3 דקות, במיוחד כשהמיסתורין גובר על הפואנטה.

צ'כיה 2026: גבר הולך לאיבוד

הצ'כים מתוסכלים ובצדק, כבר שנתיים רצופות שהם שולחים שירים שנשמעים איכותיים יותר מהיתר, מנסים להתרחק מהקרקס רווי הגימיקים, אבל בסופו של דבר הם נבלעים בתוך חצי הגמר ולא מצליחים לעלות. אחת הסיבות הגדולות לכך היא שצ'כיה, כמו מלטה ובלגיה, חביבה יותר על השופטים מאשר הקהל. בהצבעות חצאי גמר בהן יש 100% קהל, הסיכוי שלה לתפוס עם שיר יותר איכותי הוא מאד נמוך. 2023 הייתה שנה חריגה כי השיר My sister's crown היה באמת אחד הטובים ששלחה בעשור האחרון. כל השאר - שירי אמצע הדרך שממילא לא מתבלטים יותר מדי. אחרי ההשפלה הגדולה של שנה שעברה (וזו גם פאדיחה בשבילי שכן הכרזתי על אדון אקסטרה סמול כווינר גדול), צ'כיה בכל זאת ממשיכה בקו האיכות, הפעם עם בלדה של Daniel Zizka - Crossroads.

השיר כבר נפתח מעניין ומסתורי עם הגיטרה המהדהדת ברקע, היכולת הווקאלית של דניאל נוחתת מיד, יש משהו בסגנון הנקי שלו שמזכיר את ג'ון טירס משוויץ 2021 פוגש את לנה דל ריי. העניין הוא שהחל מהדקה הראשונה, כשכבר הצלחתי להישאב לסיפור, המלודיה די הולכת לאיבוד וחסר לי מבנה יותר הדוק. השיר גם ככה מלא במיסתורין אז תנו לנו לפחות רמז שיכול לפצח את הרגש של המאזינים מהתחלה ועד הסוף. למרות שהווקאליות שלו כן מפצה על חוסר הפיצוח, זה עדיין לא מספיק לטעמי וחבל.

באופן כללי, אחת המגרעות הכי גדולות בבלדות מהסוג הזה היא שאין מודעות למגבלת הזמן שהיא אך ורק 3 דקות. כדי להעביר איזשהו מסע רגשי למאזין בבלדה, היא צריכה להיבנות באופן יותר מהודק, גם אם זה אומר לוותר על חלק מה"מיסתורין" בדרך ולהגיע יותר מהר לפואנטה. אין מה לעשות, אלו חוקי הפורמט נשמה. אני מאד רציתי להיות On board עם הבלדה הזאת, אבל בשלב מסוים גם אני איבדתי עניין. השיא האמיתי של השיר מגיע רק בחצי דקה האחרונה וגם הוא לא אפוי, כי הוא מרגיש קצר מדי. היוצרים צריכים להפסיק להיזכר ברגע האחרון שלא מדובר בטרילוגיה של 3 עונות סטייל Dark (סדרה מצוינת, רוצו לראות בנטפליקס).

מדד השתן: פיפי ארוך שלא יודע את סופו.

לטביה 2026: צל בלי עקבות

אחרי שנתיים בהן לטביה נהנתה מהצבעת קהל בלבד בחצאי הגמר, הגיע הזמן לבחון האם תשרוד גם שילוב של הצבעת שופטים? על סמך השנים הקודמות, לא נראה שהלך לה בגזרה הזו. אפילו ב-2022 עם שיר סופר מקפיץ, קומפטטיבי וטפשי כמו Eat your salad, היא לא הצליחה לעבור. אי אפשר כל כך לפצח את ההצלחה של לטביה עד עצם היום הזה. כי ברוב הפעמים, היא פשוט נמצאת שם ברקע. בשנה שעברה הצליחה להבליח עם הרכב בנות, סטייל "לצ'כיה זה עבד ב-2023 אז גם אנחנו רוצות". הפעם, החליטה לשלוח בלדה מאד איטית בשם Ēnā (="בצל", יעני In the shadow, לא Onion...) של הזמרת Avtara.

היתרון הכי גדול בשיר, שיכול לדבר לקהל, הוא שפת המקור. אבל השיר עצמו לא ממריא. תנסו בעצמכם להאזין אך ורק לשיר בלי לחשוב תוך כדי על דברים אחרים כמו "עשיתי כביסה היום?", "מה עם טורקיה, לא רוצה לחזור לאירוויזיון?", "כמה זמן תחזיק הפסקת האש", "מי עשה את צ'אפל רואן מפורסמת לעזאזל". אופס, נגמר השיר. 3 דקות חלפו ביעף. רוצה להגיד - נראה שלטביה חזרה ל-2% סיכוי שלה לעלות לגמר, אבל במקרה הזה קצת חבל, כי הקול שלה צלול נקי ויפה ויש משהו בהופעה שיכול להפנט. אבל השיר, מה איתו. הוא צורח לי הפסקת פיפי מתחילתו ועד סופו. מרגיש לי אפילו לא נעים שאני מקדישה לניתוח השיר רק פסקה אחת מסכנה, באמת שאין לי מה להגיד מעבר על השיר הזה. הוא לא עושה לי כלום ואני רק מחכה שהוא ייגמר בשביל לעבור לשיר הבא. לא כי הוא רע, אלא כי הוא פשוט לא זכיר.

מדד השתן: הפסקת פיפי קלאסית

פורטוגל 2026: הרוזה שלא פורחת

אני בדרך כלל מאד אוהבת בלדות מפורטוגל, תמיד הן בשפת מקור ועם מהלכים מלודיים מיוחדים ומקסימים. אם תרצו או לא תרצו: סלבדוש התווה את הדרך. אם לא היה מייצג את פורטוגל ב-2017 וזוכה, הבלדה הזו של 2026 לא הייתה מתקיימת. פורטוגל מבינה את היכולת שלה להקסים את כל אירופה עם מוזיקה אליטיסטית ומדי פעם מנסה את מזלה גם להגיע איתה רחוק באירוויזיון. הבלדה של מארו מ-2022 הייתה הראשונה שהצליחה לשחזר את ההצלחה ההיא של סלבדוש (ובצדק רב), שנתיים לאחר מכן הגיעה הבלדה של יולנדה שגם היא הייתה מסקרנת בדרכה שלה, שנה לאחר מכן - להקה מקומית עם Soft rock שהצליח להגיע לטיקטוק באופן מפתיע מאד. תמיד הערכתי את פורטוגל בכך שהיא לא חושבת על אירוויזיון במונחי "תחרות אולימפית עם חוקים" אלא כאל מרחב מוזיקלי שצריך לחקור ולהרחיב אותו. אנחנו צריכים מדי פעם ללמוד מהגישה הזאת, לא להתייחס לאירוויזיון כפורמט. גם אם זה יעלה באי עלייה לגמר.

במקרה של השנה, אני חוששת שניסוי הכלים של פורטוגל לא כל כך יצלח. השיר שמייצג אותה הוא Rosa של להקת הבנים Bandidos do Cante. הוא נבחר כתוצאה מהרבה אמנים פורטוגליים שהעדיפו להחרים את התחרות בגלל ישראל כמובן. מרגישים שהשיר הזה היה ברירת מחדל ולא הבחירה הראשונה. תראו, לא מדובר בשיר רע או גרוע. בסך הכל זאת בלדה חמודה, במיוחד כשרוצים להרדים את הילדים אחרי מקלחת, או פשוט להשמיע להם הופ ילדות ישראלית שירי לילה טוב. יש משהו חינני בהרכב גברים שנראים לא הכי בקסטריט בויז בקטלוג, ששרים בהרמוניה מושלמת בפורטוגזית. הבעיה היא שאין את יצר הסקרנות והעניין שמצאתי בבלדות הקודמות. השיר די Flat בסופו של יום. עזבו את זה שהוא לא ממריא, הוא פשוט לא מייצר שום רגש חוץ מחיוך מרומז ותחושת רוגע.

יש כמה דרכים לעזור לשיר שאמור להיות בלדה נעימה ומרדימה. אם לגברים הייתה טיפה יותר כריזמה מסתם לעמוד על במה ולשיר, אולי משהו היה טיפה מתעורר. נכון, יש את הגברבר השרמנטי עם השפם שבסוף מגיש פרח לצופים. זה לא מחדש לי, כי משהו עשה את זה קודם, ראו ערך בלארוס 2018, (דקה 53). גם התוספות החמדמדות של הכנרת שנכנסת באמצע (כאילו לא חסר לנו כינור באירוויזיון השנה) והמודולציה הסולידית ב-30 השניות האחרונות, לא עוזרות להציל את השיר משיממון מוחלט.

מדד השתן: פיפי ולישון