קרואטיה 2026: פסקול מחאה

עוגה מורעלת אאוט, עוגת חנק אין. קרואטיה חוזרת למוטב עם שיר פולקלור כבד ודרמטי ששואף להגיע כל הדרך לגמר, אבל האם העוגה הזאת אוורירית מספיק כדי שכולנו נוכל להנות ממנה? משתינה עליהם בקשת מספיילרת שהשיר הוא לא למי שמחפש חאפלה עממית, אבל אולי בגלל זה הוא מסקרן.

אחרי שנה מבישה לקרואטיה, יש תחושה של חוויה מתקנת. הרכב הבנות Lelek קיבלו הזדמנות שנייה לייצג את המדינה באירוויזיון, אחרי שהתמודדו בשנה שעברה עם שיר אחר ומאד לא טוב "The Soul of my Soul" (כבר השם של השיר עושה לי חלחלה), השנה הן שולחות את השיר Andromeda ושומרות על סגנון האתנו-פופ שמאפיין אותן. כמובן ששוב לא מדובר במשהו פורץ דרך והיו בעבר הרכב בנות פולקלורי שכבר ידוע שיכול לסחוט קולות בקלות (חוץ מפולין 2019 שכמעט עלו לגמר ובסוף נשארו בחצי, בושה לדורות). רק בשנה שעברה לטביה הצליחה להגיע למקום לא רע בכלל, ביחס להישגים הדלים של המדינה, עם טאוטומטס (הלא הן, טוטה מבסוטה). כבר חשבתי שמשהו לא היה בסדר איתי כי לא התחברתי לשיר שלהן בסגנון שאני אמורה להתחבר אליו, ואז הגיעו Lelek וסידרו אותי שוב פעם.

ההרמוניות בשיר מבוצעות בצורה טובה, כפי שאמור להיות אצל הרכב בנות, אבל יש כמה דברים שגורמים לשיר להיות הרבה יותר טוב מהרכב הבנות מלטביה בשנה שעברה: קודם כל בראש ובראשונה - יש לחן שמתפתח רחמנא ליצלן! השיר לא רפטטיבי, הוא נבנה לאורך הנאמבר והקומפוזיציה על הבמה עוזרת לו להיבנות אפילו עוד יותר. לרגע חששתי שמנרמלים כאן רפטטיביות חופרת ברגע שמדובר בפולקלור עממי, הוקל לי שזה לא המקרה. נמשיך מהבימוי המפואר והמושקע: תלבושות מהממות, קעקועי פנים שככל הנראה מרמז על סימבוליות של השיר (אולי משמשים סמל הגנה וזהות), ההעמדה הדינמית, התפאורה הן במסכי הלד והן על הבמה. ההעמדה והבמה נראית מוכנה מאד ואין פה משהו בוסרי.

בנוסף, לא מדובר בפולקלור עממי סתם בשביל הכיף כי זה מביא קולות (כמו לטביה), יש לשיר הקרואטי מסר מעמיק וכואב על טראומת מלחמה שעוברת מדור לדור. הטראומה מתורגמת במקרים מסוימים גם לכעס כלפי ההנהגה המושחתת שהיא מאד סבבה עם המצב הקיים, שלא אכפת לה, שהיא מפקירה את בניהן. מבין מילות השיר: "אמהותינו לא ילדו עבדים", "האם הבכי מהעריסה מעיר אותך בלילה?", "כל הצלקות שחקוקים עד העצם שום אמא לא תסלח לך, בשולחן הבושה מונח זהב משרשראותינו כשהם שוטפים את ידיהם מדם פצעינו", וכמובן בגשר כשהן שרות "איזדאיצה" (=בוגדים). לרגע אחד שכחתם שמדובר בשיר מקרואטיה, נכון? בכל מקרה, גם קרואטיה ויתר מדינות הבלקן סוחבות איתן מלחמה עקובה מדם עוד משנות התשעים ולפני שיקומו קולות המזדעקים שמדובר בשיר פוליטי - זה נכון, אבל כלפי מי שהוא צריך להיות פוליטי: ההנהגה. מכל השירים ש"מריחים" מפוליטיקה, זה השיר הכי מדויק במילותיו שראיתי בעשור האחרון. מדובר בתודעה קולקטיבית שלא שמורה למדינה מסוימת. כי בסופו של דבר, המסר שמועבר כאן הוא חוצה מדינות וחוצה מלחמות: מי שאשם ומי שבוגד הוא מי שאמור להנהיג את המדינה ובפועל הפקיר אותה.

למסר החזק והחד יש בעיה: שהוא מכביד ומעמיס נפשית. למי שרוצה לראות 3 דקות של שיר אירווזיוני קליל ופאן, זה לא השיר בשבילו. היו יכולים להפוך את הקומפוזיציה, המבנה של השיר וההרמוניות למשהו טיפה יותר משוחרר, אבל אין שום סיבה לעשות את זה בלי לצאת אובר מתחכם. לכן, השיר כשלעצמו סובל מאובר דרמטיות וכבדות. אפילו שם השיר "אנדורמדה" שמסמל קבוצת כוכבים אופטימית לא יכול לחפות על הכבדות הזאת. לאורך כל השיר, יש סינתזה מצוינת בין מוטיבים בלקניים מסורתיים לבין אתנו-פופ מודרני, אבל השילוב בינהם היה יכול ליצור משהו טיפה יותר "משוחרר" ועדיין לשמור על המסר המחאתי במילים של השיר. במקום ללכת לכיוון כזה, הבחירה הייתה ללכת לכיוון יותר "קולנועי" - זה כמובן עוזר להעצים את כל מה שראינו על הבמה אבל ה"מחיר" של מהלך כזה הוא אווירה כבדה שלא בהכרח תתאים לקהל שבא בסך הכל לקצת בידור.

בשורה התחתונה, מדובר בשיר פולקלורי חזק ביותר שיוכל להתאים להאזנה רק בהפגנות מחאה עם מגפונים, צמיגים בוערים, חסימות כבישים וצרחות "איזדאיצה".

מדד השתן: משתינים על כולנו בקשת

https://www.youtube.com/watch?v=OMCR-8gmgso